מְקוֹם מִפְלָט לְמַלְאָכִים

Cain Saga volume 4 -2 parts- Review

2009-08-19T13:18:00.006+03:00

החלק הראשון של "קין סאגה" מגיע לסיומו בשני ווליומים דרמטיים, שהם בעצם אחד. או אולי אחד שהוא בעצם שניים. זה לא ממש משנה, נכון? מה שחשוב זה שיהיו בו, בהם- הדברים הרגילים שהתרגלנו אליהם: קודם כל, מה זה קאורי יוקי בלי אופל, דם ומוות? עלילה מותחת, מלאת הפתעות ורגש, קצת הלם וזעזוע, ואותו סגנון ציור מוכר ונוגע ללב?

משפחת הארגריווס הנעלה לא מקבלת בשוויון נפש את החיים ה"הוללים" שקין מנהל; יותר מדיי תעלומות, יותר מדיי התעסקויות בדברים לא ראויים כמו רעל, גופות וחיים של אנשים אחרים. השם הרע שיוצא למשפחה הוא בלתי נסבל מבחינתם. אז דודו של קין מציב בפניו תנאי: אנחנו נאמץ את מרי וות'ר רשמית- אם אתה תתחתן. לא נותרה לו אופציה לסרב. קין משלים עם הרעיון שהוא עומד להתחתן עם ארוסתו משכבר הימים, שזכורה לו כמכוערת ומפגרת – אבל ממשפחה עשירה. אם היו שואלים אותו, הוא היה מעדיף להתחתן עם אחיה, גילברט, שהוא קצת פסיכי אבל לכל הפחות מסוגל להסתכל לו בעיניים. הוא ומרי יוצאים למסע לבקר את משפחת ארוסתו כדי להסדיר עניינים. אבל מי ציפה שזה כל מה שהם יעשו שם?

המשפחה, מתברר, מלאה תעלומות כמעט כמו שהבית מלא במחזרים של אמליין לודרדייל, ארוסתו, שכבר לא אותה מכוערת שזכורה לו מהעבר. וגם גילברט לא בדיוק מה היה פעם- מסיבה כלשהי המוח שלו חזר מנטאלית כמה שנים לאחור. ובאותו הזמן, מתרחשות באזור עשרות רציחות של נשים, איבריהם הפנימיים נעקרים ממקומם, לחלקן נערף הראש. קין, שהסתבך עד מעל לקרסוליו בכל המסתורין שקורה (ונדבק בין היתר בחיידק ה"אוסקר" שמופיע כאן לראשונה) נאלץ לדשדש בכל המקרים, לנסות למצוא יישוב הגיוני למתרחש, ולברר מה הקשר –אם בכלל- למרידיאנה חוזת העתידות היפהפייה והמסתורית, לדוקטור ג'יזבל דיזראלי, אחיו החורג של קין, שזכור לנו מהווליום הקודם.

העלילה לא סתם מחולקת לשני חלקים. אין כאן שום פרט מיותר בעלילה, שום חלק שנמרח מעבר לרצוי. הסיפור מחולק כאן לשני ווליומים בפשטות, בגלל שאין ברירה אחרת, כי אם לא היה לנו ווליום ארוך במיוחד. אז "כרתו" אותו באמצע, בחלק המותח, בדיוק באחד הטוויסטים הגדולים שנמצאים שם. לאורך העלילה אנחנו נתקלים בשינויים שחלים בדמויות, שחלקם ימשיכו להשתנות ולהפתיע עד העמוד האחרון, או עד המוות. מה? זו קאורי יוקי! ברור שיהיה שם מוות.

החלק החלש פה הוא, כמובן, הציור. הסגנון הישן הרבה פחות מרשים. אבל שווה לצלוח אותו בשביל עלילה כל כך טובה. עוד משהו: את שני הווליומים צריך לקרוא יחד, ברצף, אחד אחרי השני, אחרת הם מאבדים חלק גדול ממה שיש להם להציע. כי קין סאגה אחרי הכל היא מנגת מתח. לא אימה כמו גודצ'יילד, מתח טהור. וכמו שסרט מתח טוב לא עוצרים באמצע- גם כאן. את ההפסקות נשימה יש בתוך העלילה עצמה, אל דאגה.

שכחתי לציין: בנוסף לסיפור העיקרי, מופיע בסיום הווליום ה2 עוד סיפור צד, קצר, מקסים ויפהפה, ששווה קריאה בכל מקרה.

סיקור כללי על כל הסאגה יגיע גם הוא.

Meine Liebe ~Eien Naru Traumerei~ Volume 2-4 Review

2009-08-18T14:30:00.001+03:00

באקדמיית רוזנשטולץ גדלים ומתחנכים כל המנהיגים לעתיד, העשירים והמצליחים. באקדמיה עצמה ישנה כיתת ה"סטראל" המיוחדת, שבה 5 נערים צעירים שהם ה"כוכבים" של בית הספר, הטובים מכולם, החתיכים שנערצים על ידי כל הבנות, ללא יוצאת מן הכלל. גם אריקה קלאוס נמשכת אליהם, אבל לא רק בגלל היופי החיצוני השמימי שהתברכו בו (לא), אריקה כבר שנים מחפשת את אחיה הגדול, ממנו נפרדה כשהיו קטנים. וכנראה, ממש כנראה, הוא אחד מהם. אבל משחק המחבואים רק התחיל, כי משום מה הוא מסרב לצוץ החוצה, גם כשחצי סטראל מתאהבים באחותו המטומטמת שנבחרה למשרה הנחשקת באקדמיה- עוזרת הסטראל האישית.

הסיפור הוא שוג'ו טיפוסי. שזה אומר המון ריקודים, פרחים, נפילות אקראיות כשגבר נכנס, מסיבות עם ריקודים וחיבוקים לא במקום, אהבות לא ממומשות ודברים שאין מצב שיקרו במציאות- ולו רק בגלל שהם לא הגיוניים בעליל. העלילה, שמתחילה בצורה נחמדה למדיי, מגיעה למצב שבו כל מה שאנחנו קוראים עליו הוא רצף אירועים שהוא כולו רק תירוץ. יום –הולדת לסבתא, מסיבת ריקודים, תחרויות, יום –הולדת לאורפה, כל מיני חגים שאפילו אלוהים לא שמע עליהם. הרוב המוחלט של המנגה מורכב מדיאלוגים בין אריקה לאחד מהסטראל, שמשום –מה הם הגברים היחידים שנראים בבית הספר. ואם כבר הדיאלוגים היו חכמים, מילא. אבל הם לא. גם שאר דמויות הרקע הן שטוחות ושטחיות יותר מילדה בת שנה, ועם רמת משכל זהה. גם אותן הייתי מגדירה כ"תירוצים" אחת –אחת.

יותר מזה, באיזהשהו שלב העלילה כל כך טיפשית שקשה לעקוב אחריה. שתמצא את אח שלה כבר, שלא תמצא, לא אכפת לי. רק תעזבו אותי מהכאב ראש הזה. יותר מדיי טמטום, יותר מדיי חורים, הדמויות אמנם עוצבו על ידי קאורי יוקי והיו יפהפיות בתחילה, אבל הציור עצמו מדרדר וזה כואב, גם אם הוא חוזר לעצמו בווליום האחרון עם השיא של הסדרה, אבל עדיין ישנם 2 ווליומים באמצע שחוטאים לעיצוב דמויות המושלם. גם אם הווליום הראשון והאחרון היו ראוי לקריאה כשמשעמם, השאר שווים בקושי נייר טישו. הסיפור הפסיק להיות מתוק, ובמקום חורים קטנים יש כאן מכתשים שנוצרו מפגיעת מטאור, או משהו קרוב.

אז כן, העלילה מתחילה בצורה סבירה, מדרדרת לתהום חסרת פואנטה בשני החלקים האמצעיים, אבל עולה שוב גם מבחינה עלילתית, גם מהבחינה שחלק מהחורים נסתמו, דברים הוסברו, היו כמה רגעים טובים אבל צפויים מראש (הסיפור של אורפה, לדוגמא) והציור משתפר, אבל... אני לא יודעת אם זה היה שווה את הקריאה של כל החלקים הגרועים בסדרה. זה כל אחד ייאלץ להחליט לעצמו. שוב, רק לחובבות (או חובבי) השוג'ו הכבד וחסר הפואנטה.

Ludwig Kakumei Volume 4 Review

2009-07-24T15:28:00.002+03:00

מסקנה א': חיי לודוויג זה כיף. האמנם?

"פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בממלכה רחוקה –רחוקה, חי לו נסיך יפהפה... וכך -וכך קרה לו ולאנשים סביבו..."

הנסיך הג'ינג'י לודוויג כבר מזמן למד שהחיים בממלכה שכולה קסם יכולים להיות ממש כמו אגדה. אך בשונה מהאגדות אליהן אנחנו רגילים, האפלה שוררת בכל, מוות ורצח, קונספירציות ורעל נמצאים בכל מקום. וגם כשפים, רוצחים מטורפים, נסיכות שאוהבות מלח יותר מכל דבר אחר, וסתם טירוף מזדמן. אבל למרות זאת, יש יופי בחיים האלה- כשאתה נסיך מתוסבך שלא מצליח להתיישב בשום מקום, למצוא אישה שהיא בו זמנית E-קאפ ושפויה, כשאתה מסתיר אוספים לא קונבנציונליים מאחורי דלתות נסתרות... בקיצור, כשאתה לודוויג, לוותר על החיים שלך, מטורפים ככל שיהיו, זה דבר שלא בא בחשבון. ואחרי שהנסיך לודוויג התחמק מכל כך הרבה מתנקשים עם תסביכים פסיאטריים, הוא לא יוותר על חייו גם לא בשביל אחיו החדש והחורג ג'וליאן, גם אם הוא יפה כמו אישה ותחביביו נשיים להחריד. כי אם זה נראה כמו אישה, נשמע כמו אישה ומתנהג כמו אישה... זה לא אישה, זו דמות קאורי יוקי. האמנם?

אז כן, לודוויג שלנו חזר הביתה, גם אם אישה הוא לא מצא בדרך. כי הסיפור עוד לא נגמר, ואם המכשפה מזהירה אותך לא לאכול כלום כשתחזור הביתה אתה צריך להאמין לה. כי אמא חורגת בסיפורי אגדות היא אף פעם לא נחמדה, והסיפור של לודוויג בווליום 4 הוא חתיכת אגדה מוצלחת. כי בבית הוא לא מצא הרבה אושר: כשהאמא האמיתית שלך היא אבדה אי שם בנבכי הזמן, ולאבא שלך יש תסביכי לוליטה... די בוודאות מכשפה כלשהי תבוא ותנסה להגיע למעמד של מלכה... לואי המסכן? נה. כמו תמיד, בעפעוף אלגנטי ועם קצת דם, הנסיך המקסים שלנו יצא מנצח. כי כשאתה לודוויג, אי אפשר אחרת.

הסאגה של לודוויג מגיעה לסיומה המותח, המשעשע והגאוני עם הווליום הרביעי והאחרון, שבו כל מיני דמויות מהעבר חוזרות, אמיתות מתגלות, הטוויסטים שוברים רגליים בריצות מאה מטר לכאן ולכאן, והכל בא על מקומו בשלום לשמחתנו הרבה. אז מה יש להוסיף? העלילה ממשיכה לבעוט, הציור ממשיך להדהים, ההומור שנון והדמויות מגניבות להחריד. ויש דרקונים. מה צריך יותר מזה? סדרה שהתחילה מעולה, המשיכה בצורה קצת פחות אפלה אך הרבה יותר מצחיקה, ונגמרה בשיא האפשרי שבו האירועים לא מפסיקים לקרוא, עם מאתיים עמודים של הנאה ואושר צרוף.

אז כן, שני החלקים האחרונים בסיפור לא אכזבו. אתם תגלו היבטים חדשים באגדות שגדלתם עליהן, ולודוויג יגלה את כל הדברים שנמחקו אי שם במוח המתוסבך שלו.

"אבל... בכל מקרה, הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה."

מסקנה ב': קאורי יוקי לא יודעת מה זה לסיים סיפור באושר ואושר. בהתחייבות.

O no Soukoushi Full Review - Volume 1

2009-07-19T15:30:00.007+03:00

בשמים הם בעצם נוזלים קסומים אשר נועדו לגרום אושר לבני אדם; בתוך בקבוק מרהיב ויפהפה מסתתר נוזל שהוא אמנם שקוף ולא ניתן לשתות אותו, אך הריח... הריח... הוא יכול להפוך עולמות. לכל אחד יש את הריח שמתאים לו, הריח שהוא אוהב ושיכול לגרום לו ולסובבים אותו לשנות את כל תפיסת חייהם. כאשר האדם שהבושם הוכן בשבילו מריח אותו, העולם מתחדש בשבילו. בשמים לא יכולים להרוג בשום אופן, אבל ישנם כאלה אשר בהחלט ינסו. כי בשמים הם יקרים, ולא סתם. הם מתנת אל אשר קשורה בחוזקה לנפשו של האדם, מוחו וזיכרונותיו. וחוש הריח... הוא בעצם עולם שלם.

קאנאדה הוא אחד מאותם אנשים יחידי סגולה שאין רבים כמותם בעולם, שמגיל צעיר אומנו להכיר כל ריח שישנו. זוהי תכונה מיוחדת שנדמית מכושפת כמעט, לקחת את אותם ריחות של פירות, פרחים ודברים שגורמים חיוך לאנשים וליצור מהם את התרכובת הקרויה "בושם", אבל לא בשביל להסוות ריחות אחרים, לבשמים, כאמור, ישנה מטרה אחרת. קאנאדה יכול לזהות כל ריח שהוא, להפרידו מריחות אחרים, ולהכיר את כל העולם שמסביבו בעזרת חוש הריח. ומה הוא עושה עם התכונה הזו שלו?

כמו הבושם, גם קאנאדה מעוניין רק לגרום אושר לבני אדם. מגיל קטן, מאז שראה את אמו מאושרת מהבשמים שהשתמשה בהם, הוא החליט שגם הוא מעוניין לגרום אושר לבני אדם. החיים עצמם לא מרבים לגרום אושר לאנשים: רציחות מזוויעות, גנבות, התעללות ועוד מזימות רבות של מוחות שטניים מתרחשים בכל מקום, וקאנאדה עצמו, בעזרת כישרונו המיוחד ומוחו החריף, מלווה בבת דודתו הצרפתייה, יעשה הכול בשביל לפענח את המסתורין שהוא נתקל בו בחייו.

אחרי פרק ראשון קצת צולע, שנועד אך ורק להכניס אותנו לכל העלילה ואשר סיקרתי אותו כבר כאן, מוצגים בפנינו עוד שני מקרים שהם חלק משלם שלא ייכתב כנראה אי פעם, המנגה הושלמה אחרי הווליום הנוכחי. שני המקרים האלה... מתעלים על אחיהם הבכור ללא ספק. כל אחד ואחד מהם מכיל סיפור שלא ראינו כמותו אצל קאורי יוקי בעבר. אם הפרק הראשון לא זכה במקוריות יתר, וגם אם היה צפוי ולא מורכב מדיי, תפקידו היה רק להכיר לנו את הדמויות הפועלות. בפרק השני אנחנו זוכים באמת להכיר את הפסיכולוגיה שמאחורי הדמויות, והעלילה שלו מורכבת, מפתיעה ומקסימה, עד שמגיעים לפרק השלישי שבו אנחנו כבר לא מופתעים מהתנהגות הדמויות, שרק הופכת מדהימה יותר ויותר, כשפרק השיא של המנגה מגיע ומותיר אותנו פעורי פה.

כי יש משהו נוגע במנגה הזו, סוג של קסם שגורם לנו לרצות את אותו האושר אשר קאנאדה מתאר כשהוא מדבר על בשמים, וגורם לנו לרצות לחוות ולו לזמן מועט את חוש הריח המושלם שבאמת אפשרי. המנגה הזו היא לא מנגת פנטזיה, היא אמיתית, וזה מה שהופך אותה לנוגעת עוד יותר. וגם אם אין באמת יוצרי בשמים שמסתובבים בעולם ועוזרים לאנשים להוסיף אושר מסוג אחר לחייהם, הכול ברמה שלנו, הארצית, קסם אמיתי בעולם שלא באמת קיים בו קסם.

אחרי שסוף סוף סיימתי את המנגה בשלושה חלקים הזו אותה התחלתי לפני זמן רב, אני יכולה לומר בלב שלם שקאורי יוקי לא טעתה גם כאן. המאסטרית שלנו לא טועה. אז אל תטעו גם אתם ותפסחו עליה, אותם אנשים שבאמת נהנים לקרוא מנגת מסתורין אשר לא באמת כדי להסעיר אתכם ולהעלות את האדרנלין, אלא לגעת בכם, באותם נימי לב אשר מחפשים קצת יופי בעולם הזה.

Meine Liebe ~Eien Naru Traumerei~ Volume 1 Review

2009-06-21T12:30:00.003+03:00

"רואים שזה קאורי יוקי. אבל למה יש שם כושים?"

אריקה קלאוס, סתם ילדה בלונדה ומטופשת עם שכל קטן כמו כל דמות שוג'ו טיפוסית (טוב, כמעט), חיה עם אחיה הגדול זמן קצר בלבד. אפילו את שמו היא כבר לא זוכרת (מישהו פה דיבר על אמינות של טקסט? איזו ילדה נורמאלית לא תזכור את השם של אח שלה?). הם הופרדו ע"י הוריהם והסיבה לזה עוד לא ברורה (אנשים מתים, מתחתנים, הורים חורגים... רגע, למי אכפת?!) וכל אחד מהם עבר לחיות במשפחה עשירה אחרת. אך הם, כמובן, הבטיחו זה לזו בהבטחה מרגשת וסוחטת דמעות שהם עוד יפגשו, אי -שם בעתיד הרחוק והמלא אושר. כדי שיוכלו לזהות זה את זו, (כי, כמובן, אחים משתנים המון -המון מגיל 4 ל14), אריקה חותכת את הסרט שלה לשניים, חצי לה וחצי לו. כך הם בטוחים במאה אחוז שיוכלו למצוא אחד את השני כשיום המפגש המרגש יגיע. לאחר שנים, השניים מגיעים לאקדמיית רוזנשטולץ, שבה הם אמורים להיפגש, כי כמובן, כל בני משפחתם למדו באקדמיה המהוללת הזו. אך כאן משחק המחבואים רק מתחיל...

באקדמיה ישנה כיתה מיוחדת, 5 נערים שהם העלית של בית הספר, אשר לוקחים חלק בפוליטיקה הארצית. חמישתם, ה'סטראל', הם מסוג הבחורים המושלמים שרוצים לגרום לך לסטור להם (גארי סטו, מישהו?): הם חכמים, גאונים, שנונים, מקובלים, נאים (במילים עדינות) וסקסיים להחריד, כשכל אחד מהם עונה –כמובן- לקטגוריה מסוימת, ממש כמו מועדון ההוסט –קלאב. רק שפה, גרמנים שכמוהם, הם מורמים מעם ואין להם זמן להתעסק עם פאנגירלז צווחניות. אבל, ממש במקרה ובאופן בכלל לא צפוי, מנהל בית הספר (ההומו) מחליט שצריך להביא להם עוזרות. וכמובן, ממש במקרה, החמישה –למרות שאין להם בכלל זמן להסתכל על בנות- שמים עין על אריקה המגושמת והמטומטמת, ובוחרים בה לתפקיד מזכירה שיותר הורסת מעוזרת. ושוב, בעוד אח מצירופי המקרים הלא הגיוניים להחריד, אריקה מגלה את חצי -הסרט אותו הביאה לאחיה אצל חברי הסטראל. האם יכול להיות שאחיה, אותו היא מחפשת ממש כאחוזת דיבוק, נמצא בין הסנובים?

Meine Liebe, נכתב ואוייר על ידי Izawa Rei, כשעיצוב הדמויות נעשה על ידי קאורי יוקי (אחרת לא הייתה לנו סיבה ממשית לכתוב על זה כאן, נכון?). לכן התוצאה ברורה: המנגה-קא הלא מוכרת כתבה עלילת שוג'ו טיפוסית, אמנם מתוקה להחריד אך מלאת חורים כמו ארון שאכלו אותו טרמיטים, עיצוב הדמויות מתוק ויפהפה אך מכיוון שהציור עצמו לא בדיוק צויר במלואו על ידיה, הוא נראה זניח וברמה פחותה ביותר יחסית ליצירות אחרות. המגע של קאורי יוקי נראה שם, אבל. משהו פגום... כנראה בגלל הטרמיטים.

שלא תבינו אותי לא נכון: המנגה הזו טובה. היא זוכה לציון 7 ברוב המקומות, ויש לזה סיבה. העלילה, אם מתעלמים מכמות החורים ומצפיות היתר שלה (כמה צירופי מקרים. כמה) היא סוחפת ומהנה, כמו מנגת שוג'ו רגילה ונורמאלית. אז... טוב, שווה לנסות, לא?

Godchild Volume 5 Review

2009-06-13T22:37:00.004+03:00

דלילה כבר לא מהססים לנסות שום דבר. במהירות בקו ישר, עד למטרה שלהם, הם יהרגו, ירמסו, ישברו כל מבנה, כל ארגון וכל גולגולת. לונדון אינה אותה הלונדון משכבר הימים, כשגם באירוע הפתיחה הגדול של הקרימון גרדנ'ס אף אחד כבר לא בטוח. ועמוק בתוך המציאות המתועבת הזו... קין, מרי וות'ר אחותו החורגת הקטנה, ואוסקר החבר המגודל וה-קצת- מטורף צריכים לשרוד על לוח המשחק הקשה ביותר: משחק החיים שלהם, שמנוהל בכל אחד משלביו על ידי הארגון ההרסני בראשות אלקסיס.

בווליום החמישי, בשני חלקיו, מתוארים שני צדדים של מציאות מזעזעת, בה אדם אחד לוקח את החוק לידיו, ועושה כל מה שעולו על רוחו, בלי להתחשב באיש. ברור שהדבר יגרום סבל, ועוד יותר ברור שקין שלנו ייקח בעניין חלק וידאג שהכל יסתדר... כך או אחרת. ופשוט ובטוח זה לא יהיה.

בציפייה לגלות מידע על פעולותיה של דלילה, שהחלה להרוס מבנים אשר מסודרים בכוונה -או לא בכוונה- בצורה של הסטונהנג', קין מגיע לביקור אצל הלורד גלאדסטון. בעיר הוא מתואר כלורד הנדיב, העוזר לנזקקים, שמכספו מתוך מניעים אציליים הוא פתח את הגן המפואר שמיועד לאזרחים הפשוטים, זה שעומד לערוך פתיחה חגיגית ממש בקרוב. אבל מקרוב הלורד גלאדסטון נראה יותר חשוד מקדוש: קין מאבד את הכרתו זמנית בעודו נמצא שם, מניעיו של הלורד לא נשמעים כה טהורים כשהוא עצמו מדבר עליהם, ודברים מוזרים מתחילים להתרחש בסביבתו- הגדול שבהם הוא התנהגותה של בת לוויתו של הלורד, לטישה האילמת. משהו נראה מסוכן בקרנבל העומד להגיע, וקין נחוש בדעתו לדאוג שאף אחד קרוב אליו לא ייפגע בקרנבל הדמים שכנראה עומד להתרחש.

האקשן מגיע בווליום הזה, אם תרצו ואם לא. פיצוצים! נצנצים! טוב, נצנצים אולי לא, אבל הרבה דברים אחרים יש שם: ציור מהמם, עלילה גאונית כהרגלנו, רעל, רעל, סמים, עוד רעל, אבני ספיר, מזוכיזם, סדיזם, איברים פנימיים, השתלת מוח, וכל מיני דברים מקסימים שכאלה ממוחה הקודח של קאורי יוקי אלילתנו היחידה.

יש שטוענים שהווליום הזה מעט משעמם מקודמיו. לדעתי זה ממש לא נכון. הוא חיוני, יש לו את הייחודיות שלו, והוא ממשיך בצורה ישירה את כל מה שקראנו עד עכשיו. וגם אם הוא קצת משעמם לדעתכם... חכו חכו... בווליום הבא כולכם תופתעו. כי גודצ'יילד זו סדרה מושלמת, כל ווליום בנפרד וכולם יחד, ומווליום 6 הסדרה נכנסת לחלק השלישי והאחרון שלה, והוא, תשאלו כל אחד שקרא- יותיר אתכם עם יותר דמעות מעיינים בצנצנות של ג'יזבל.

תודה למורע על העזרה שבהגהה, שבלעדיה הייתם קוראים בעיקר על שניצלים.

Ludwig Kakumei Volume 3 Review

2009-05-07T13:22:00.003+03:00

דמיינו לכם את כל הרמזים הקטנטנים שנפרשו בעלילה לאורך הווליום הקודם (השני במספר) מסתדרים בשורה, מניפים דגלוני איגואנות זעירים עוד יותר וצועקים בקול צווחני להחריד: "אמרנו לכם!"

אחרי הפסקה ארוכה יחסית, אנחנו חוזרים מה'פאנן' של סיפור קומי ממוצע שנמצא שם רק כדי לנקות את הראש -הישר אל תוך האקשן: הווליומים הראשונים של 'מהפכות לודוויג' סיפקו לנו אמנם את מנת השעשוע היומית שלנו, אבל עכשיו, כשהגענו לווליום השלישי (מה יש לקאורי יוקי עם המספר '3' זו שאלה טובה. שאלה טובה כמעט כמו לשאול מה יש לה מאיגואנות) אנחנו, כמו הנסיך לודוויג, חוטפים אגרוף לפרצוף. כי החלק האחרון של הסדרה עולה על קודמיו. העלילה האמיתית הופיעה: לואי שלנו לא מחפש רק אישה. הוא מחפש גם דרך טובה לשמור על פרצופו היפה. במילים אחרות: להציל את חייו שלו מהמתנקשים שמשפחתו החורגת שולחת אחריו.

לא נקדים את המאוחר, כמובן.

בחלק הראשון של הווליום אנחנו נכיר מחדש את זוג האחים הנזל וגרטל, "עמי ותמי" כמו שאנחנו מכירים אותם. או לא מכירים אותם. כי אין באמת בתי ממתקים שבהם נשים זקנות וטובות שרק רוצות להאכיל ילדים רעבים, נכון? וזוג ילדים שחוו כאלה טראומות, הסיכוי שיחזרו לחיים נורמאליים אפסיים, כן? התמימות של סיפורי הילדים ששמענו אבדה. אם הגעתם כבר לווליום הזה הייתם צריכים להגיע למסקנה הזו כבר.

החלק השני מציג את הסיפור של סינדרלה שלנו, 'אשנפוטל', ולפי כמויות הצחוק שמילאו את החדר כשקראתי את זה, הוא גם אחד הסיפורים היותר טובים בסדרה הזו. לואי ו-וויל מקבלים הזמנה להתארח בביתו של דוכס שלו שלוש בנות; שתיים מהן יפהפיות –על שמתנהגות כמו פאקצה ממוצעת, והשלישית... משמשת כמנקה-ללא-תשלום של הבית, ועוד מקבלת את גזר דינה באושר. לילדה יש הרבה בעיות, ככל הנראה. אבל מסיבה כלשהי, לפני שנים, היא פגשה את הנסיך. ולא רק זה- מפני שברחה ממנו, הוא עוד הבטיח לעשות הכול ולמצוא אותה יום אחד.

הנסיך באלדוין אכן חיפש את הסינדרלה שלו, ובגללה ארגן נשף עצום של שלושה ימים ורקד עם כל נערה ונערה שהופיע לפניו, וכל זה כדי למצוא אותה. אבל... למה? אם אהבת אמת לא באמת קיימת בסדרה הזו, מה יכולה להיות מטרתו האמיתית של הנסיך?

כששני הסיפורים הללו משתלבים לקו העלילה הספציפי של הווליום הזה, ותוך כדי כך גם שולחים את השורשים שלהם כדי להשתלב עם הווליום הקודם, וגם הרביעי שיבוא אחריו- קאורי יוקי יכולה להבטיח לנו שלא נשתעמם לרגע. כשהאגדות עליהן גדלנו עושות טרנספורמציה לסוג של מנגה שלא ראינו עד כה... כשהציורים ממשיכים להדהים, הכתיבה שנונה והדמויות בנויות בצורה מושלמת, אנחנו לא נתחרט על הקריאה. פשוט אין סיכוי.

Ningyo Kyuutei Gakudan 1 - Review

2009-04-02T13:25:00.003+03:00

העולם כבר לא נראה כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא לחלוטין השתגע!

ווירוס מטורף התפשט לפני זמן לא רב ברחבי תבל, וכל אדם שנפגע במוקדם או במאוחר הפך למפלצת: העור התקשח ונראה כאילו יש עליו 'סדקים', העיניים מזוגגות, ההליכה דמוית בובה... אבל הדבר החמור מהכול, הוא שה'בובות' האלה, הGuignols, הן טורפות אדם. הן חזקות באופן מחריד ואף אחד לא מוגן בפניהם. אבל, כמו תמיד, נשארו ניצולים, הווירוס לא יכול להשמיד בבת אחת את כל אוכלוסיית כדור הארץ. אבל הניצולים הללו חיים בפחד; עושים כל שביכולתם להרחיק את כל ה'בובות' צמאות הדם ממקומות היישוב שלהם, מסתגרים בתוך עצמם מאחורי חומות וגדרות, ולא מפסיקים לבכות על האנשים שאיבדו. נראה שהגיעה תקופה של שקט יחסי, כשהאנשים החלו להפנים שמה שנלקח מהם, יקיריהם, השקט הנפשי והביטחון, כבר לא יוחזר.

אבל מעיר לעיר, למרות הסכנות והמוות האורב בדרך לאלה שיצאו מהמקומות המוגנים, מסתובבת כרכרה עם שלושה גברים בתוכה. הם מציגים את עצמם בתור חלק מה'תזמורת המלכותית', שתפקידה הוא להביא קצת שלווה עם הנגינה שלהם לאנשים, למרות החיים המסויטים הללו. אבל רק מעטים יודעים את האמת: השלושה אמנם חלק מהתזמורת המלכותית, אבל מהאגף הנסתר שלה, שתפקידו קצת יותר מסובך ממה שנראה... כי בידי לוסיל (Lucille), הזמר בעל הקול המהפנט והמראה הנשי, נמצא אותו ספר שחור ומסתורי... שיכול לשנות את הכול.

המנגה החדשה ביותר של קאורי יוקי, שיצאה בשנת 2008 (ועדיין לא תורגמה כולה לאנגלית, ע"י קבוצת התרגום (Aerandria. מהמעט שקראתי ממנה, 4 פרקים בינתיים, אני יכולה לומר בלב שלם שהיא גם אחת הטובות ביותר של קאורי יוקי עד כה, אם לא אחת מהטובות שהיא אי פעם תכתוב בחייה. היא אמנם תחת ג'אנר האימה, אבל האימה היא לא החלק העיקרי שבה, כי מפחידה היא לא, אולי קצת מצמררת אבל לא משהו רציני. הרעיונות גם כן ממוחזרים ומזכירים מאוד מנגות קודמות שלה, אך הייחודיות שלהם כאן היא השילוב בין כל האלמנטים האלה. בכל מקרה, אלה הנקודות החלשות היחידות. אבל אני מרגישה שאנשים לא באמת יבינו מה כתבתי בפסקה הזו. אין לי מושג כמה ווליומים יהיו, או כמה פרקים, אבל לפי המצב כרגע 6 הפרקים שיצאו מחולקים ליחידות של 2 פרקים לכל קו –עלילה. ההתרשמות שלי מ4 הפרקים שקראתי היא מהממת, כמו שאמרתי. מלבד הסגנון הציור שהוא עולה על כל הקודמים (זאת המנגה הכי חדשה של קאורי יוקי, צריך לזכור את זה), העלילה המותחת, המצמררת והמהפנטת, הדמויות הכמעט –מושלמות בבנייה שלהן (וכן, זה כמעט, אבל אני לא ארחיב כרגע).

זוהי מנגת שוג'ו, ולכן יש לה את אותם סטריאוטיפים של מנגות שוג'ו טיפוסית (שזה אומר: לא אוהבים שוג'ו? אל תתקרבו. אבל אם אתם לא אוהבים שוג'ו- מה אתם עושים כאן?) בכל אופן, ברגע שאני אסיים לקרוא את המנגה, אגלה בדיוק את החלוקה לפרקים ואת כל יתר הפרטים שחבויים ממני כרגע, אני אסקר בנפרד כל ווליום. בינתיים- תתחילו לקרוא. המנגה הזו כל כך שווה את זה.

ובהזדמנות חגיגית זו, אני מוסרת בשם כל חברי צוות אשלי"ה לליאור שלנו, SquaDus-San, מזל טוב ליום הולדתו ה423! מי יתן ותהיה מאושר במשך 400 השנים הנוספות לחייך D:

Gravel Kingdom- Short Review

2009-03-27T16:40:00.001+03:00

באמצע המדבר הרחב ישנו נווה מדבר עצום ופורח. במשך שנים חיו שם אנשים, מבודדים עצמם מן המדבר ומן היצורים המסוכנים השוכנים בעפרו. כי מי שיוצא החוצה מסכן את עצמו, אפילו הנסיך כמעט שילם בחייו... היצורים השוכנים שם מתוארים כמפלצות ענק, עשויות חול וטורפות אדם. אך כעת, נדמה כי הסכנה עצמה ממנה ניסו כולם להימנע עומדת לחדור פנימה, אל תוך ביתם. המלחמה בין המים לחולות עוד לא תמה... השלב הסופי מתחיל עכשיו.

קיראמקי הוא יורש העצר. בילדותו, נחשף לסכנות הטמונות בחול. תפקידו של המלך הוא לשמור על השלום והאיזון ביניהם, ולכן קיראמקי אינו רוצה כלל את התפקיד הזה. כל מה שהוא רוצה זה לברוח עם אהובתו, וורי, ולהתחתן איתה במקום רחוק משם. אבל כל תוכניותיו נאלצות להשתנות, כשמגיע לעולמו אחד אחר... שד בעל עיניים זהובות. וכשהוא טוען שהוא יורש העצר האמיתי, התאום שלו, פתאום אין ברירה לאמת אלא להתגלות... השעון כבר החל את הספירה לאחור.

מנגת פנטזיה. לא מקורית במיוחד מבחינת עלילה, לא מדהימה במיוחד מבחינת התחכום, אבל היא עדיין מנגת פנטזיה. מלחמות אינסופיות בין הרע לטוב, כמה רגעים קרובים למוות, כשפים, אלים, אהבה. כל אותם המרכיבים של מנגת פנטזיה ית, רק שהם לא מסודרים בסדר הנכון, ולא נמצאים במינון הנכון. זוהי לפחות דעתי.

המנגה משעממת במקצת בהתחלה, קשה להתחבר אליה. היא כבדה מדיי, עמוסה מדיי, הציור מתיש. בגלל זה נמנעתי ממנה עד עכשיו. יש כאלה שאוהבים אותה, זה נכון, אבל... גרייבל קינגדום היא בהחלט לא הסגנון שלי. זה לא אומר שאתם לא צריכים לפחות לנסות אותה, נכון? *מנסה לחייך חיוך בלתי משכנע בעליל*

אז אני לא אוהבת את המנגה הזו מי יודע מה. אז מה. אז אני לא הצלחתי להתחבר אליה, לא באמת הצלחתי להתעניין בה, לא באמת סבלתי את הציור או את הדיאלוגים הקיטשיים והצפויים כל –כך. אז מה. אביה אמרה שזו מנגה טובה, אז מוצאים הזדמנות וכותבים עליה כאן.

אם מישהו כאן אוחז בדעה אחרת, ורוצה לדבר על זה, תגובות יקבלו בברכה לכאן או למיילו: Herm2@walla.co.il

Ludwig Kakumei 2 Review

2009-02-06T14:03:00.005+02:00

מכשפה משוגעת ומאוהבת בקוספליי, נערה יפהפיה עם שיער בלונדי מכושף וארוך ובעיות לחץ דם שכלואה שנים במגדל גבוה, נסיך אוטאקו מטורף וארוסתו הפסיכית, ראש כרות של סוס שמתנהג כמו תוכי, נסיכה אחת שהייתה כלואה לבדה שנים עד שהתחילה לדבר עם חפצים... ומעל כולם, עומד בפוזה נשיאותית מרשימה הוא הנסיך צפרדע- הלא הוא לודוויג שלנו. הווליום השני של Ludwig Kakumei, מהפכת לודוויג, ממש כאן איתנו, חי ובועט. וכולנו, ממש כמו הציפורים שאכלו את הפירורים של הנזל וגרטל, עוקבים אחריו עד לאין-סוף. אח, אני באופן אישי התגעגעתי.

אוקיי, אז ככה. לודוויג, הנסיך המקסים והשרמנטי, נשלח באירועי הווליום הקודם מארמונו, עד שימצא לעצמו אישה ראויה להיות מלכתו לנצח נצחים. זו כמובן משימה קשה ומאתגרת במיוחד ללואי שלנו, אשר הטעם שלו בנשים מורכב ביותר אם לא לומר תובעני למדיי. תוך כדי שהוא נפגש בנסיכות מקסימות יותר ומקסימות פחות, אשר כולן מוכרות לכולנו מאותן אגדות ילדות ששמענו אלפי פעמים בחיינו (אך, כמובן, אף פעם לא תיארנו אותן בדיוק ככה), בבית מתברר שהאבא המקסים החליט להינשא. וכמו כל אמא חורגת באגדות, גם היא ובנה הביולוגי לא רוצים בטובת הבן החורג, שבמקרה זה לא תורם דבר מעצמו כדי לזכות באהדתם... כמובן, הם לא יעמדו בצד ולא יעשו דבר כדי למנוע מהכבשה השחורה של המשפחה לעלות למלכות, נכון? באותו הזמן לודוויג, בחברת וילהלם המשרת הנאמן, ממשיכים במסעם למציאת אישה. ובדרכם הם יעברו על פני כל אותם סיפורי אגדות שכולנו מכירים... אבל בנימה קצת אחרת. קצת...

הפעם הדגש הוא לא על האימה והזעזוע, אלא יותר על הפן הקומי. המנגה, אחרי הכל, אמורה להיות מצחיקה. טוב, לווליום הזה התרכז ההומור של הווליום הראשון, כי הוא ממש לא היה מצחיק, והשני עבר את שלב המעורר גיחוך. ובכלל, לא מעכלים את הגאונות של הווליום הזה סופית עד שמסיימים לקרוא אותו בפעם השלישית לפחות. ממש כך.

אז מה יש פה? רפונזל (זאת שהייתה כלואה במגדל ועשתה מהשיער שלה חבל), נסיך צפרדע, ועוד שתי אגדות שאני לא ממש זוכרת את שמן בעברית, אבל זה ממש לא משנה. מה שחשוב הוא, שלמרות שהסיפורים מוכרים, הגרסא הזו מצליחה לא לשעמם לרגע. טוב, לפחות אותי... בכל מקרה, אם אהבתם את החלק הראשון של הסדרה, השני ממש לא יאכזב אתכם.

Godchild 4 Review

2009-01-27T22:57:00.006+02:00

אהבה יכולה להיות נורא מרושעת לפעמים. מרושעת, ונוראית. היא מסוגלת לגרום סבל לאלה שאוהבים וגם לאלה שנאהבים, במיוחד אם זו אהבה חד צדדית. ויותר גרוע- אם זו אהבה של משהו, או מישהו, שהוא לא ממש אנושי...

בווליום הראשון של הסאגה של קין (Forgotten Juliet) זכינו כולנו להכיר את סוזט (Suzette), בת דודתו (או חצי אחותו) של קין, בה הוא היה מאוהב. למי שלא זוכר (או לא קרא כי לא ממש חייבים לקרוא את זה), סוזט מתה בסוף. סוזט נקברה באדמה, לוקחת איתה את הרומאו שלה. ועכשיו, כנראה שהיא קמה מהקבר כדי למצוא לעצמה רומאו אחר.

קין, שרק מחפש שלווה בחיים וממלא את כל זמנו בניסיון לדלות מידע על דלילה, הארגון החשאי של אביו, לא האמין למראה עיניו כשהגיע לקבר של סוזט ומצא שם מישהי אשר נראית שתי טיפות מים כמו זו שאהב. הוא עוד יותר לא האמין כשהיא סיפרה לו שהיא נולדה בשבילו, ושהיא אוהבת אותו לנצח ומצפה גם לאותו היחס מצידו. אבל כשהוא סירב לה, וכשאנשים התחילו למות ולהיפגע, פתאום האהבה נראית דבר קצת פחות סימפטי ממה שהוא חשב שהיא...

הגענו לחלק הרביעי בסדרת גודצ'יילד. הוא מכיל בסך הכל שני סיפורים, אך שוב, בהתאם לסטנדרטים שהספיקו להציב לעצמנו בסדרה הזאת כל אחד מהם מספק ממש כמו ווליום שלם. הסיפור הראשון בווליום, על מיקאילה, היחסים בין קין לריף ומהי באמת אהבה אמיתית, הוא אחד האהובים עליי בכל הסדרה כולה. גם בגלל שהוא עמוק, וגם בגלל שהוא באמת בעל משמעות מכרעת להמשך העלילה. בסיפור השני בווליום הזה, אנחנו מתחילים להיכנס לאט –לאט לעברו של הדוקטור, ג'יזבל דיזראלי... וזה בהחלט מסע מרתק. אחת התעלומות הגדולות ביותר בכל הסאגה עד עכשיו הייתה העבר של ג'יזבל, ועכשיו, סוף כל סוף יש לנו את הזכות להתחיל ולגלות פרטים. ויהיו עוד בהמשך, כמובן. קאורי יוקי לא תשאיר כלום לא גמור.

כפי שכבר הבנתם, העלילות מורכבות פחות או יותר, והסיפורים לא משאירים תחושה של חוסר מיצוי או משהו בסגנון. סגנון הציור יפהפה כרגיל, יהיו שיאמרו שהוא פחות טוב מהווליומים הקודמים אבל זוהי אינה דעת רוב כאן... בווליום הזה נמצאים גם כמה מהדיאלוגים הכי נחמדים בסדרה, אז... מישהו מתלונן?

עכשיו, כשהגענו לשיא של הסדרה, לכל אירוע יש משמעות. בווליום הזה מתרחשים דברים בעלי השפעה מוחלטת על המשך העלילה, לכן אין אפשרות לדלג עליו בשום אופן. כי הדמויות החדשות כאן יחזרו, והאירועים הכי קטנים יהפכו להיות חשובים כל כך בהמשך. פשוט תזכרו שאמרתי.

הנה תמונה של הכריכה השלמה של הווליום, אם זה חסר למישהו.

[לקריאת הסיקור על Forgotten Juliet, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.]

Ludwig Kakumei Volume 1 Review

2009-01-12T20:48:00.004+02:00

כמעט לכל סיפור אגדה יש את אותם המרכיבים: נסיכה יפהפייה כובשת –לבבות בשמלה מדהימה, נסיך מקסים והירואי על סוס לבן שתמיד יהיה שם להציל את המצב עם נשיקת אהבת האמת שלו, עוד קצת קסם, קצת מלחמות, מכשפה מרושעת... אבל תמיד, לא משנה מה, הסוף של הסיפור יהיה טוב וכולם יחיו באושר ועושר, עם המוני ילדים קטנים ובלונדיניים. הכול כמעט זהה, על אותם עקרונות, בכל אותם הסיפורים שכולנו גדלנו עליהם ובכל אותם הסרטים הקלאסיים של דיסני שרובנו נהנים לשחזר עד היום... אבל האמת, כל הקיטש הזה לא קצת נמאס? כי זה הרי ברור לכולנו. בעולם האמיתי לא הכול וורוד, פרחוני ומלבלב. אהבת האמת ממבט ראשון כמעט ולא קיימת. אז למה להמשיך ולהעמיד פנים?

בגלל הסיבות הנ"ל ממש לא חסרות פארודיות וגרסאות שונות ומשונות לאגדות האחים גרים. כבר נתקלתי בחיי בכמה –וכמה מנגות פארודיה, חלקן מוצלחות, חלקן לא ממש. אבל אף מנגה שראיתי לא לקחה כמעט כל סיפור אגדה אפשרי, ובמיש- מש אחד גדול הצליחה לקשר את כולן יחד לקו עלילה אחד, ועוד עשתה את זה בצורה מוצלחת. ובגלל שזו הייתה –כמובן- קאורי יוקי שהחליטה לקחת זאת על עצמה, גם העלילות עצמן לא נותרו כפי שהן היו כשסיפרו לנו אותן בתור סיפור לפני השינה. כי כפי שצפוי ממלכת המנגה הגותית, כל סיפור שימצא שם יהפוך לאפל יותר כשיוקי סנסיי תספר אותו. כל עלילה, ולו התמימה ביותר, תקבל צדדים מרושעים שלא היו לה קודם. בגלל זה בדיוק המנגה Ludwig Kakumei, או Ludwig Revolution, תלוי איפה תבדקו, הפכה בשנייה שסיימתי את הפרק הראשון למנגה הטובה ביותר שקראתי (כמובן שאחרי Godchild).

הנסיך לודוויג (Ludwig), או לואי (כי הרבה יותר קל לאיית כינויי חיבה, אחרי הכול) הוא רודף שמלות ידוע. הוא גר עם אביו בטירה גדולה, מלווה בתמידיות על ידי המשרת האישי שלו ווילהלם, ולא מפסיק לעשות צרות בכל מקום שהוא הולך, תוך כדי שהוא ממית בושה על משפחתו. הנסיך, עם תחביביו המוזרים והלא –סימפטיים בעליל (ולא, אני לא אספיילר לכם את זה) בסופו של דבר הצליח לעלות לאביו על כל עצב אפשרי וגרם לכך שישלח מהבית עם מזוודה, כרכרה, וציווי לחזור הביתה רק כשימצא את זו שאמורה להיות אשתו. כשאתה לודוויג, עם גוף מושלם, גינוני ג'נטלמן (רק כשהם נחוצים) ושכל חריף זו לא אמורה להיות בעיה למצוא אישה. אבל מה- כשמאחורי כל נסיכה מסתתר סוד, כשלכל יפהפייה יש צדדים לא נראים לעין (אחרי הכול קצת קשה לזהות את האמת כשהיא מסתתרת מאחורי G-65... במיוחד אם זה לואי שמחפש) וכשמתנקשת מיומנת עם גלימה אדומה מוכתמת מדם רודפת אחריך... המסע הזה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שהוא נראה. האם כאן הסיפור יסתיים באושר ועושר? או שלודוויג שלנו לעולם לא יזכה באהבת אמת אותה הוא מחפש? או, סליחה –אותה אנחנו חושבים שהוא מחפש? כי עם לודוויג... אף פעם אי אפשר לדעת.

בווליום הראשון (מתוך ארבעה) אנחנו לומדים להכיר מחדש את הסיפור על שלגיה, הנערה אדומת השפתיים, לבנת העור ושחורת השיער (והלב), אשר לא תמימה כפי שנדמה לנו. את כיפה אדומה שבמקור הייתה לבושה אפור (נחשו מאיפה האדום הגיע), וגם את היפהפייה הנרדמת בארמון הקוצים שלה יחד עם הסיבה האמיתית מדוע נרדמה ל-100 שנה. ולבסוף גם את כחול הזקן, סיפור קצת פחות מוכר, אבל... אין מה להכביר פה במילים, כל מילה מיותרת שלי עלולה להרוס לכם את ההפתעה. כי שום סיפור לא נשאר כאן כמו שהיה. התמימות של אגדות הילדים אבדה כבר ממזמן, ויש סיבה מדוע המנגה הזאת מדורגת לבוגרים (16 ומעלה, ליתר דיוק). היא בוטה, היא בועטת במוסכמות והיא בעצם שום דבר שציפינו לו. במילים אחרות: שוות קריאה.

ולדברים הסטנדרטיים, כרגיל:

ציור: הסגנון החדש של קאורי יוקי, לאלה שאוהבים. הוזכרו לאחרונה התלונות שההבדל בין נשים לגברים הוא פעוט, וזה הופך את כל העסק למתסכל למדיי. אותו דבר נשאר גם כאן, כצפוי מקאורי יוקי. בקיצור, זכרו שזאת מנגת שוג'ו, עם כל המשתמע מכך, כך שאם לא אהבתם את הסגנון, קחו זאת לתשומת לבכם. למרות ש, טוב, הנשים כאן לובשות שמלות והגברים לא... אז כל תלונה כזו תהיה קטנונית למדיי פה, אני לא מתכווחת בכל מקרה. אבל לאלה שאוהבים את הסגנון... הכול מושלם.

עלילה: קו העלילה הראשי נשמע פשוט במיוחד, הנסיך לואי מחפש לו אישה. העלילה הראשית לא משתנה לכל האורך ונשארת פשוטה וכיפית, מנגה שהמטרה שלה היא הנאה צרופה. המון הומור –לא חכם במיוחד, אבל הומור- נמצא שם. אבל כל סיפור בפני עצמו... למרות שחשבנו שכל האגדות כבר מוכרות לנו, אז זהו. טעינו כל –כך. הפתעות, טוויסטים, שינויים חולניים כמעט שקאורי יוקי הכניסה לעלילות שלהן... מדהים. מושלם. איברים פנימיים, מוות, דם... (דמיינו כאן צחוק מרושע)

אם לא השתכנעתם עד עכשיו, כל מילה שאני אומר לא תשכנע. אבל קחו את המילה שלי: מי שכן הצליח להשתכנע, יכול בהחלט למצוא במנגה הזו כמה שעות של הנאה וחום בחורף הקפוא הזה שנחת עלינו פתאום.

Godchild Volume 3 Review

2009-01-04T13:09:00.004+02:00

פשוט כי אם אני לא ארים את הכפפה, אף אחד לא יעשה את זה. סתם, סתם.

מי זה הקברן? למה מרג'ורי מחייכת? למה לצוענייה נשר פתאום השיער באמצע הרחוב? למה קין תפס לדוד שלו את האצבע? למה קין כמעט נפל מהמרפסת כשריף תופס אותו? מי זאת מרג'ורי לעזאזל, ולמה ניסו לקבור את אבא שלה בארגז קרטון? ולמה אני מנסה לעשות צחוק מהסיקור הזה?!

אללי, הרגו אותי. אני לא ראויה לכתוב פה!

-אזהרה, סיקור לא נורמלי לפניכם-

"My soul is tainted. But if we can go on like this forever, then..."

על הכריכה קין אוחז בחרב, מוכן לצאת לקרב שמתחיל...
אז זהו. הגענו לאמצע הסאגה, לטוב ולרע. החלק ה8 מתוך 13, שאיתו אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לקראת הסוף המיוחל (או שלא, תלוי איזה רמה של מעריצים אתם). ווליום 3 של גודצ'יילד מהווה ה'סיפתח' של העלילה האמיתית (והגיע הזמן שזה יקרה, לא?) מכאן, הכל מתחיל להסתבך הרבה יותר. דברים מתחילים להתבהר אמנם, ואפילו להסתבך עוד יותר. אבל לפחות יש לנו אור כדי שנוכל לראות את הקשרים... בכל מקרה, אין מה לפתח ציפיות להבנה תהומית שתנחת עליכם פתאום. כי ממש עד לסוף אתם לא תבינו את הכל. ברוכים השבים לגאונות של קאורי יוקי במיטבה, שמצליחה שוב להפתיע אותו. שוב.

אנחנו חוזרים אל קין, שבווליום הקודם גילה שמתים יכולים לקום לתחייה. (או, ברצינות, שאנשים יכולים לזייף את המוות שלהם בצורה מושלמת למדיי.) ועכשיו, כשקין יודע שאביו חיי וקיים, הוא יודע לשייך את כל האירועים המוזרים שקורים לו לאותו ארגון מרושע, דלילה, השייך למשפחתו. (אירגון דלילה הוא עוד הפתעה חביבה בדרכו הארוכה והמפותלת של קין אל האושר והסוף הטוב. בתכליתו, הוא נועד כדי לעשות קצת רע ובלאגנים בעולם... טוב, בעיקר לקין.)

מאותו הרגע, נותר לו לדאוג לא רק לעצמו... אלא גם לאנשים הקרובים אליו ביותר, שעומדים כרגע בקו האש במלחמה בין האב לבנו. ואף אחד לא מוגן: מרי וות'ר, אוסקר הענק, דוד נייל... אז עכשיו קין הולך לעשות כל שביכולתו להגן על אהוביו ולסכל את מזימותיו של אלקסיס, הזקן הלא נורמלי ובנו החורג (והבישי!) שאותו כבר זכינו להכיר, הדוקטור ג'יזבל דיזראלי, אספן העיניים הידוע.

הווליום מתחלק ל-3 חלקים, כשהאמצעי הוא המשמעותי מכולם. אבל שלושתם, כרגיל, מושלמים מכל הבחינות. כל אחד ואחד מהם תורם להבנת העלילה, לגילוי העבר של חלק מהדמויות... תשכחו מסיפורים שנמצאים סתם בשביל הכיף. כולנו עכשיו על הדרך המהירה לקראת הסוף, וכל פסיק כאן מלא משמעות. (אני מגזימה, אבל אני אוהבת את זה!) כי מבחינה עלילתית: הכל מושלם. מבחינה ויזואלית: מדהים, היו יותר טובים, אבל עדיין. מדהים. הדמויות מדהימות גם כן! (איכשהו נעלמו לי כרגע כל מילות התואר במ', אנא סלחו לי).

טוב, אז אני אנשום עמוק ואסיים את הסיקור הזה בתחושה רצינית. הווליום השלישי ממשיך את קודמיו, כך שאם אהבתם את הקודמים: תמשיכו לקרוא. לא אהבתם? לדעתי תמשיכו, אך הוא לא מהווה חידוש מי יודע מה. אבל עדיין... מי יודע? תמיד כדאי להמשיך, זה לא כיף להפסיק סדרות באמצע! (איפה הנימה הרצינית, דאמ? ;_;)

אז, כולכם, לכו לקרוא גודצ'יילד! זה יעשה לכם טוב! כל בעיותיכם ישכחו! אחרי הכל, מה זה נכשל בבחינה או הורים שצועקים ואוסרים עליכם לגעת במחשב, כשיש בעולם קין שאביו מנסה להרוג אותו כל הזמן?... שמישהו ישתיק אותי. הייתי פה.

בהזדמנות זו, עליי למסור כמה דברים.
# קודם כל, שנה אזרחית טובה לכולם! כי עדיף באיחור מאשר לעולם לא.
# יניב- ברוך שובך הבייתה לאחר שבוע אשפוז... דאגנו לך. חסרת לנו 3>
# אדון וורודי לראשות הממשלה! D: אמצו ארנב וורדרד, כי זה הרבה יותר נחמד.

Fairy Cube - Full Review

2008-12-10T13:05:00.006+02:00

בראשית היה עולם. עולם בו הפיות והיצורים הקסומים חיו להם בנחת ובשלווה, עמוק בתוך יערות -העד שלהם. והם לעולם לא דמיינו אפילו שיבוא יום ומישהו יפלוש כמעט אל כל המקומות בהם התגוררו. השאננות שלהם הייתה עצומה וממש לא השתלמה להם... כי ביום אפל אחד, הגיע האדם. והאדם, מטבע האנושיות שלו, לא היה מודע לעולם האחר שקיים ממש צמוד אליו. והאדם היה עיוור; עיוור כל –כך עד שבטמטומו תוך כדי תהליכי הפיתוח שלו, תוך מימוש התופעה הקרויה בלשוננו "מודרניזציה", השמיד לאט –לאט אך בקצב קבוע את עולמו שלו... ותוך כדי –כך, גם את עולם הפיות. והפיות שתקו. היו פסיביות. ברחו להן מביתן אל מקומות אחרים. אך כולן בלבן ידעו... שיום אחד, יום אחד הן יחזרו להשיב מלחמה בפולשים שהרסו להן את גן העדן שהיה פעם כדור הארץ. הזמן המשיך לחלוף, והפיות המשיכו מאחורי גבנו לרקום את המזימות שלהן.

איאן האסומי (Ian Hasumi) תמיד ראה פיות. עולמו שלו שילב את הנוקשות של בני האדם עם היופי של הפיות. אבל, לצערו, אף אחד לא האמין לו. ובגלל זה "איאן השקרן" סבל פעם אחרי פעם. אמו מתה כשעוד היה קטן, ואביו, נחוש בדעתו להוציא מאיאן כל זכר לפיות, התעלל בו בדרכים לא רגילות (שאולי אלקסיס מCain Saga היה נהנה לאמץ), הרחיק אותו מחבריו, מאהובתו רין (Rin Ishinagi)... ואם זה לא מספיק כדי לאמלל את חייו, את איאן רדף מאז ומתמיד הצד אפל שלו. ה"חצי השני שלו", יצור מרושע בשם טוקאגה שנראה בדיוק כמוהו ולא עשה מעולם דבר מלבד לקלקל לו. הכל התנהל לו ב'רוגע' יחסי, עד ש... הפיות החליטו להכות.

את גופו של איאן גנב טוקאגה. הוא לקח את גופו, גזל את חייו, את משפחתו, את שפיות דעתו של אביו. חייו של איאן נהרסו בשנייה אחת ובנעיצת סכין. וברחבי כל העולם, אנשים התחילו למות כשכתמי דם ענקיים בצורת כנפיים מקיפים אותם... "רציחות הפיה". האנשים היחידים שאליהם היה יכול לפנות הם אלה שחלקו איתו את הידע על הפיות: ברנש מוזר בשם קאיטו, אחד בעל מניעים שנראים מפוקפקים במקצת, והפיה שלו איינזל. כדי לעצור את הפיות מלהשתלט לגמרי על האנושות ולהשמיד אותה, כנראה שרק נפשו של איאן, בגופו של ילד קטן אליו הוא נכנס, תוכל לפעול... איך הסיפור הזה יכול להיגמר ?

Fairy Cube, קוביית הפיות. החפץ שבעזרתו החלו הפיות (שאולי בעברית אנחנו נהנים להיות פמיניסטים ולהתייחס אליהן בתור נקבות, אבל למען האמת זכרים לא חסרים שם) להשתלט על עולמנו, הוא השם של הטרילוגיה החדשה יחסית מבית היוצר של קאורי יוקי (באנגלית בהוצאת Shoujo Beat). טרילוגיה של 3 ווליומים מז'אנר הפנטזיה, רחוק מרחק שנות –אור מכל קאורי יוקי שראינו עד עכשיו. המנגה איננה אפלה, איננה מצמררת כמו שהתרגלנו לצפות, ובכלל... קאורי יוקי ופנטזיה? מי היה מאמין. כל האפקט הלא צפוי הזה נשאר ומלווה אותנו לאורך כל העמודים של המנגה.

כמו שכבר הספקתי לשפוך בפניכם בסיקורים הבודדים של הווליומים, לדעתי המנגה הזאת התחילה ממקום אי שם בפסגה בתור מנגה מושלמת, ולאט –לאט החלה לצנוח. הווליום הראשון היה מעט מבלבל אבל מושלם, הווליום השני היה מושלם עלילתית אך חלש יותר מבחינה ויזואלית, ואילו הווליום השלישי נגמר בתחושה של חוסר מיצוי, כאילו נכתב אך ורק מתוך רצון להיפטר מהטורח של לכתוב אותו. אבל זה לא אומר שום דבר רע על הסדרה, ההפך. התגובות על הסדרה בכללותה חיוביות, גם ממני. זוהי סדרה שהוכיחה מעל לכל דבר שקאורי יוקי אכן מסוגלת לכתוב פנטזיה אם היא ממש רוצה זאת.

העלילה מורכבת, מדהימה שוב ושוב, ומותחת ברמות שלא יאמנו... אמנם היא הופכת להיות מעט צפויה, כשהטוויסטים שהתרגלנו לקבל מהמנגה-קא לא מפתיעים כלל וכלל (אלא אם כן אתה ממש –ממש עיוור לרמזים בגודל דינוזאור שפזורים פה ושם), אך זהו החיסרון היחיד שלה. אה, והעובדה שהיא נגמרת בצורה מוזרה ומעט תלושה, כאילו מישהו החליט ללחוץ על מקש הFF בשלט ולהריץ הכל כדי להגיע מהר לסוף. אך שום תלונה אחרת אין כאן: אני אישית התאהבתי בעלילה, קראתי, ונהניתי מכל רגע בקריאה שלי (אני בכוונה מתעלמת כאן מהסוף. הוא לא חלק בעלילה, אלא סתם ה"פתרון הסופי". העלילה עצמה היא כל רצף האירועים שמוביל לשם) כי המנגה הזאת, אחרי הכל, טובה+ מבחינת העלילה, ועוברת בדילוגים רחבים כמה וכמה מנגות פנטזיה אחרות שקראתי לאחרונה.

ומה עוד נשאר? אה! פיתוח דמויות. הדמויות מפותחות יפה, בצורה סבירה לחלוטין. בווליום הראשון הן נמצאות מולנו, כמעט מעוצבות לחלוטין, ו-הופ! הווליום השני הופך להיות הזוי כשחלק מהדמויות החליטו לשנות את האופי שניתן להן ולבחור לעצמן אופי שונה לחלוטין. כל זה מוסבר מאוחר יותר, מסוף הווליום השני והלאה, אבל עדיין יש כאן חוסר עקביות מטריד למדיי שגורם בעיקר לכמה רגעים משעשעים. OOC זה לא דבר נחמד, במיוחד בגלל העובדה שהמנגה-קא המקורית היא האשמה בהכל...

העיצוב של הדמויות מבחינה ויזואלית מהמם. אמנם הוא מלא בחוסר מקוריות, הדמויות נראות כפילות של דמויות קאורי יוקי מסדרות אחרות וצריך כמה רגעים כדי להתרגל, אבל... הדמות היחידה שנראית מושקעת באמת היא קורהא. כל פריים שהיא מופיעה בו פשוט מושלם. היופי של שאר העיצוב משתנה. לפעמים הוא מעולה, לפעמים קצת חלש יותר, כשמגיעים לווליום השני בכל חצי מהדמויות נראות עקומות להחריד. אם לסכם הכל במשפט אחד, הרמה של המנגה מבחינה ויזואלית לא יציבה בכלל, ומשתנה לעיתים מדף לדף ולפעמים ממשבצת למשבצת.

המנגה הזאת לא שומרת על אחידות אמנם, אבל אם היו מבקשים ממני לתת ציון הייתי נותנת 8. שזה סביר בהחלט, לא? לכן המנגה הזאת מבחינת חיי מדף שווה. היא מהנה, קראתי אותה כבר שלוש פעמים (פעם אחת להנאה, פעם אחת כדי להבין מה רוצים ממני ומה קראתי בפעם הראשונה, הפעם השלישית זה כדי לכתוב את הסיקור הזה) ואני מתכוונת לקרוא אותה שוב ושוב. אמנם היא לא מושלמת, אבל טובה היא כן. והיא שווה שיחזיקו אותה בבית, העובדה שיכולה להוכיח זאת מעל ומעבר היא שממש קשה להשיג אותה בחנויות המנגה פה, למרות שמאז שיצאה היא מגיעה בכל משלוח. איכשהו, היא אף פעם לא נמצאת על המדף כשמחפשים אותה.

חפשו אותה. תגיעו מוכנים לעובדה שהיא אמנם קצת פחות טובה מהשלמות של גודצ'יילד לדוגמא, אבל היא עומדת יפה לחלוטין בזכות עצמה אם לא מתחילים להשוות אותה למנגות האחרות. אני בפיות התאהבתי כבר, טוקאגה נכנס לרשימת הבישים הנצחיים שלי, והמנגה של פיירי קיוב נשמרת אצלי במקום של כבוד על מדף המנגות. כי למנגה הזו יש קסם... ואני נפלתי בתור אחת מהקורבנות שלו. אתם מוזמנים להצטרף אליי, לעולם הקסם הזה יש המון מה להציע. בהתחייבות!

כדי להגיע לסיקורים קודמים:

Fairy Cube Vol 1

Fairy Cube Vol 2

Fairy Cube Vol 3

Fairy Cube 3 Review

2008-12-04T17:12:00.005+02:00

My only wish is that you people will not forget.
A midsummer night's dream is not just a work of fiction.

הסיפור של איאן, רין, איינזל, טוקאגה וכל שאר הדמויות הסימפטיות –וגם אלה שלא- מגיע לסיומו עם ה"מאבק" האחרון של בני האדם בפיות המרושעות שרק רוצות ירוק בעיניים. המאבק הזה ברובו לא פיזי, אבל גם לא מחשבתי מאוד. הוא כולל בעיקר נשים יפות, אלי פיות גוססים והמון המון חפירות בשכל. כי איפשהו בשני הווליומים האחרונים, כל שביב קסם שהיה נמוג ואיננו. אבל לאן?

אחרי כל ההסתבכויות של הווליום הקודם, מגיע פיירי קיוב 3 כדי להוציא אותנו משם בתור האביר המציל והמגן שיטיל אור על כל הבעיות, התעלומות, והשאלות שעלו במוחנו אחרי "כל" הווליומים הקודמים. הוא עושה את זה, אבל לא ממש באלגנטיות. הווליום השלישי אינו מכיל כמעט עלילה, אלא סתם רצף אירועים מקרי בהחלט שאיכשהו מוביל את כולנו אל הפתרונות של כל השאלות שנותרו אצלנו: מה הסיפור של המשפחה של איאן? מה טוקאגה רוצה? האם קאיטו ואיינזל באמת זוג אוהבים? מה לעזאזל עבר על רין בסוף הווליום הקודם? ואיך כל הסיפור המתוסבך הזה עוד להיגמר? אבל שאלת השאלות כאן היא בעצם:

לאן נעלם הקסם?

אני סוגרת את הווליום ולא מצליחה להבין. הוא פשוט נעלם, נגוז עם רפרוף כנפיהן של כל הפיות בכל הווליומים ביחד. כי פיירי קיוב התחילה היישר מן הפסגה, עם מנגת פנטזיה קסומה ומדהימה שהצליחה להלהיב אותי עד השמיים בלי יותר מדי להתאמץ. היא אמנם המשיכה בווליום השני שהיה ממוצע להחריד בין שאר הקאורי יוקי, [וזה בגלל חוסר זמן של המנגה-קא להשקיע בציורים] , אבל... מכאן הירידה לווליום השלישי היא תלולה למדיי. אבוי, שכל מה שנותר הוא רק לתהות למה. מה לעזאזל קרה פה. מה קרה לכל היופי שהיה במנגה הזאת, היה ואיננו.

אז הרמה של הציור חזרה לרמה הממוצעת והרגילה אחרי השפל הקודם. אבל העלילה... הפכה חסרת עלילה. כמו שכבר אמרתי, הפרקים קצרים, העלילה איננה, נותר רק רצף אירועים הזוי ותמוה , וגם כמה רגעים מביכים כמו הסצנה של... רין בבגד ים. וזה לא קאורי יוקי בכלל, כל הסגנון האפל הלך באותו פריים שבו רציתי לחבוט במישהו. נמשיך עם העובדה שאולי הציור חזר לרמה הסבירה, אך הדמות היחידה שנראית מושקעת היא הדמות של קורהא, בעוד כל השאר סתם נראים ומתנהגים כמו קרטונים מהלכים. הדמות כולן יצאו מתוך הדמות המקורית שלהן והפכו לOOC עצומים בגודלם... ממש מתחשק לי לבכות מהתסכול הזה.

הווליום הראשון היה מושלם. הפנטזיה הייתה פנטסטית. הפיות שיחקו תפקיד מסתורי וחשוב. אז למה לעזאזל בווליומים האחרונים הן נעלמו, מופיעות מדי פעם בתור קישוט רקע אומלל, והפיות שמשחקות תפקיד מרכזי בעלילה סתם נראות ומתנהגות כמו אנשים חסרי שכל? וציפיתי לעוד דמויות פנטזיה חוץ מהן- המקסימום שקיבלתי הוא שדון אידיוט עם גימיק שחוק שהפך לפסה כבר בזמן ה"דובון לא-לא".

והסיום? הסיום... בואו לא נכביר במילים, טוב?

אין עלילה. אין ציור. אין מנגה. אז אני בעד שנתכחש כולנו לקיום הווליום האחרון, כי זה יעשה לנו רק טוב. ואם אפשר רק את הווליום הראשון לשמור... אז יותר טוב. כי הוא יישאר אצלי על המדף לנצח, הוא ממש פנינה. רק חבל ששאר הפוטנציאל העדיף לברוח, להסתתר מאחורי כמה עצים ביער שבאופק.

הבהרה: סיקור זה נכתב תוך כדי אכזבה אדירה ברגע סיום המנגה. ביקורת רצינית על הסדרה בכלליות תגיע בקרוב.

Fairy Cube 2 Review

2008-11-25T22:29:00.006+02:00

The Bluebell with his low shapely curve

picks the primrose, around her all swerve

If he blunders, the gate will swing wide

open with all destruction inside

fairies, it will be eating!

כולנו כבר מכירים את איאן האסומי (Ian Hasumi), אותו ילד שרואה פיות בכל מקום, שאמו מתה כבר מזמן ואביו הסופר המוכשר הרג אותו, כדי לאפשר ל"חצי השני שלו", יצור בשם טוקאגה, להשתלט על גופו. כולנו כבר קראנו בשקיקה איך בעזרת ברנש מוזר והפיה ההזויה שלו, איאן נכנס אל תוך גופתו המתה של ילד קטן, במטרה להשיג שוב את השליטה על גופו המקורי. כולנו נחשפנו לסיפור האהבה המרגש וסוחט הדמעות [?] של איאן ורין, ועל תחילת ההרפתקה הפנטזיונרית שלהם בדרך להצלת האנושות מידי השתלטות המונית של פיות נזעמות וצמאות לדם (ולעצים שלהן).

אז, בפעם השנייה, תגידו שוב שלום לפיות. תודו שהתגעגעתם.

המנגה Fairy Cube היא בעצם טרילוגיה. וכמו טרילוגיה, גם היא מחולקת בצורה מלאכותית במקצת לשלושה חלקים: החלק הראשון מכיל בעיקר את הכרת הנפשות הפועלות, על מי מה ולמה אנחנו הולכים לבזבז את זמננו היקר. החלק השני הוא התכל'ס של העלילה, המון אקשן, המון אירועים, המון בלבולי מוח שכולם מביאים את הסיום הגדול בחלק השלישי, שם הכול אמור לבוא על מקומו בשלום בצורה זו או אחרת... רוב הזמן. ווליום 2 של פיירי קיוב ממשיך לענות על הקטגוריה של טרילוגיה מוצלחת, ולאחר שצלחנו את הווליום הראשון המבלבל באומץ, היכונו לקבל ווליום הזוי לא פחות. מה לא פחות, הזוי הרבה יותר! אז הרימו כוס של נסטי לחיי הטירוף של קאורי יוקי, ובואו נתחיל.

לווליום השני, לו הייתה לי אופציה, הייתי קוראת "ווליום השאלות". הוא מתחיל באותה נקודה שהפסיק קודמו, התחקור של איאן על ידי סבתא זקנה עיוורת ומסתורית, אשר באורח פלא מודעת לקיום הפיות. הוא ממשיך בארגון חדש ומסתורי שכל מטרתו היא לבנות גן –עדן לפיות בתוך העולם המזוהם שלנו, ונגמר ב... כאב ראש עצום. שאלות ממשיכות לעלות ולצוץ, בעוד הקודמות נפתרות בחלקן, או מסתבכות עוד יותר. בעלי העין החדה יוכלו בווליום הזה לעלות על כל טוויסט שנה לפני שהוא מגיע בערך, אז פקחו עיניים אם בא לכם. זה לא מה שמפריע ליהנות מהעלילה, אבל זה רק אחרי שתצליחו לקלוט מה הולך שם. העלילה ממשיכה להתערפל, דמויות חדשות צצות ממקומות מפתיעים, דמויות ישנות ממשיכות להפתיע או סתם לדרוש כאפות, ה"דודה" של איאן גורמת לנו שוב ושוב לתהות אם היא בעצם רוזיאל בתחפושת, טוקאגה מתגלה כמניאק לא קטן, ועוד דמויות אקראיות שמיניותן מוטלת בספק מגיעות כדי להצטרף לחגיגה. ומה עוד יש בווליום הזה? המון עיניים, פיות יפהפיות, סיפורי רקע שכל מטרתם להבהיר לנו את העניינים אבל בפועל מסבכים אותם עוד יותר... בקיצור, עוד סיפור מתוסבך, הזוי ומהמם מבית היוצר של קאורי יוקי.

הנקודה החלשה של הווליום היא דווקא הציורים שבו, אשר נוטים לנוע בין המושלם הרגיל לטפשת מצויה, כשהצ'יבים לא נראים צ'יבים אלא כמו חתיכת נייר מקומצ'צ'ת שהדביקו עליה עיניים זזות. קאורי יוקי אכן תירצה את זה בהערות הצד, אבל... נסלח לה, נכון? כי כולנו אוהבים את קאורי יוקי, לטוב ולרע. וכי כולנו אוהבים פיות...

ולסיום סיומת: ווליום טוב, חלש מקודמו בציור, אך חזק הרבה יותר בהתקדמות העלילה. והעלילה... לא תתן לכם מנוח עד שתניחו את הווליום הגמור מהיד שלכם, ותלחשו "וואו", ללא מילים.

O no Soukoushi Chapter 1 Review

2008-11-11T13:21:00.002+02:00

בעולם שלנו מתרחשות רציחות כל הזמן, ובכל פעם הסיבה שונה ומטורפת יותר מקודמתה. קאורי יוקי, אמנית המתח, התעלומה והטוויסטים, עולה שוב בפעם השנייה על אותו קו עלילה כמו בסאגה של קין ומוציאה תחת ידיה מנגה שכולה תעלומות רצח, אשר נפתרות על ידי גיבור בעל יכולות מדהימות אך לא על טבעיות. אבל הפעם לא בלונדון של לפני מאה שנה, אלא ביפן של ימינו... תמיד אמרו שליפנים יש מוח חולני הרבה יותר. האם זה יתברר כנכון?

קאנאדה הוא יוצר בשמים יפני, אשר חוש הריח שלו מחודד ומפותח באופן יוצא מן הכלל: הוא יכול לזהות כל ריח, ולו הקל ביותר, ולהרכיב מאוסף התמציות שלו בושם אינדיווידואלי לכל אדם. אנאיס היא סתם צרפתייה בלונדינית ומעצבנת, העוברת הטרדות חוזרות ונשנות מצד הקהל ברחוב שלא עוזב אותה בשקט. היא לא מסוגלת לשבת לרגע במנוחה, ולא מוכנה להגיע למצב בו תידרש לוותר.

טסובומי, אחת מחברותיה של אנאיס עברה הטרדה על ידי יאקוזה מאיים. מאותו רגע, במצוות אימה, היא הסתובבה עם שומרי ראש לכל מקום ונראית מפוחדת להחריד. קאנאדה נותן לה בושם מיוחד אשר ייצר במיוחד למענה, כדי שתחייך. אבל כמה זמן לאחר מכן, טסובומי נעלמת. ישנם חשדות שנחטפה, על ידי אותו יאקוזה שתקף אותה אז.

קאנאדה ואנאיס נחושים בדעתם לאתר אותה, כאשר יש בידיהם רק קצה חוט אחד, שאת נכונותו רק קאנאדה עצמו יכול לאשר: ברחובות מסתובב אדם מפחיד ומאיים עם זרי וורדים עצומים- ועם שמץ לניחוח דק וכמעט בלתי מורגש של אותו בושם שקאנאדה נתן אז לטסובומי. האם שניהם יצליחו לאתר את החוטף, למרות שככל הנראה הוא איש יאקוזה חזק שיכול להרוג את שניהם בלי להניד עפעף? האם כישרונו המדהים של קאנאדה באיתור ריחות יועיל כאן הפעם? או שהוא יוביל את שניהם אל מוות בטוח?

כל כך הרבה נקודות דמיון, אך עם זאת כל כך הרבה שוני. ואת זה אפשר לראות רק מפרק אחד מתוך ווליום יחיד ובודד של המנגה הזאת. קין (Cain Saga) היה מסוגל לזהות רעלים על פי השפעה, ריח וצבע. קאנאדה לעומתו מסוגל לזהות כל בושם על פי הריח שלו בלבד, קלוש ככל שיהיה, וגם לאתר כל ריח אחר בסביבה, לסווג אותו ולדעת בוודאות מהיכן הוא מגיע. כמו שקין הוא היחיד שמצליח לפצח תעלומות רצח שמתרחשות סביבו, כאן גם קאנאדה (ואנאיס האידיוטית) מצליחים שניהם לפענח תעלומות מורכבות שאיכשהו הסנפת ריחות קשורה אליהם.

הסאגה של קין הייתה מעולה, אין שום ספק בכך. אבל מצד שני, המנגה הזאת עומדת על ספק-הצלחה. מבחינת מקוריות היא מעוררת גיחוך. מבחינת מורכבות אותה אנחנו רגילים לקבל מקאורי יוקי היא לא מורכבת בעליל, והטוויסטים גורמים לפיהוקים בעיקר. סגנון הציור מעולה, אך הדמויות לא זוכות לשום עיצוב מקורי ודומות לעוד עשרות דמויות קאורי יוקי אחרות שהגיעו לפניהן.

בשורה התחתונה: זוהי מנגה סטנדרטית, לא מלהיבה ולא מרשימה, פשוט סטנדרטית. הסיפורים מעניינים, אי אפשר לומר שלא, ואני אישית נהניתי לקרוא אותה, ללא ספק. אבל... חסר כאן משהו. חסרה כאן ההשקעה בפרטים הקטנים שהתרגלנו לקבל מיוקי סנסיי. השקעה בעיצוב הרקעים, בבניית הדמויות, בכל פרט עלילתי קטן ולו המזערי ביותר. כל זה חסר כאן, ובדיוק בגלל זה אנחנו נותרים לבסוף עם ווליום אחד שמדיף ניחוחות שמימיים של בושם, אך משאיר מעט טעם רע לאחר שסיימנו את העמוד האחרון. טעם של פוטנציאל למנגה מדהימה שמתה טרם עת.

מדורג 7 מתוך 10 בסולם הטלטי.

When a Heart Beats- Review

2008-11-01T23:54:00.002+02:00

כמו האם, ככה הילדה. התפוח כמעט תמיד לא נופל רחוק מדיי מהעץ. ולא כמה דוריס ניסתה לא להידמות לאמה, זה ממש לא הלך לה. כל מה שחשוב היה לה זה שחייה יסודרו, לפחות מהצד הפיננסי, וזה הלך לה יחסית בקלות – לא צריך יותר מארוס עשיר. אז מה אם הוא עדיין נשוי, ועוד לאישה קשוחה ולא נורמאלית? ומה זה משנה אם אין אהבה בקשר הזה, רק אינטרסנטיות?

בכל מקרה, הארוס העשיר והדי מבוגר שלה נמצא בחו"ל לשבוע הקרוב, ודוריס בהחלט מנצלת את המצב ומארגנת אצלו באחוזה מסיבות ובלגנים. כמובן, הכול היה חייב להידפק כשגרושתו לעתיד של ארוסה מגיעה כדי לרחרח בשטח. רק שכאן ה"להידפק" כולל המוות של אותה קשישה, מסיבה לא מוסברת. כשדוריס מנסה להתאושש מההלם ומהאישה שכרגע מתה לה מול העיניים, נער חתיך בשם ג'ייסון צץ משום מקום, אומר לה שהוא מאוהב בה עד כלות כבר מהרגע בו מלצרה לו, ושהוא מעוניין לעזור לה. כי למוות הזה מתברר שהיו עדים. מישהו מחליט לסחוט את דוריס, ולהלשין על המוות למשטרה, ולארוסה... בתמורה לשתיקה, הוא רוצה הרבה –הרבה כסף. בדולרים. לדוריס אין כסף. מה עושים?

ככה יוצא ששבוע שלם הופך להרפתקה רצינית בשביל דוריס וג'ייסון, שבוע בו הם ינסו לעשות דברים הזויים, מטורפים ולא נורמאליים במטרה להשיג את הכסף לפני שהארוס יחזור מחו"ל. הם ישדדו בנק. יעשו דראג. יתחזו למוכרי סמים ומה לא. אה, כן. הם גם יתאהבו בדרך...

עם סגנון ציור ישן אבל המון אמביציה, כישרון שהתחיל כרגע להתפתח והמון רעיונות שעדיין לא מומשו, המנגה השנייה המקצועית של קאורי יוקי מצליחה להיות טובה באופן מפתיע. אז מה אם היא נכתבה לפני למעלה מ20 שנה?

זהו וואנשוט חביב באורך בינוני (סביבות ה50 עמודים), שלעניות דעתי מצליח לזכות בתואר הוואנשוט הישן הטוב ביותר של קאורי יוקי. ומכיוון שרוב המנגות הישנות הן וואנשוטים זה בהחלט תואר נחשב.

הוא ארוך, מורכב, מקצועי ברמה לא מקצועית ובעל עלילה סוחפת ושופכת מצחוק. הוא מעניין, לא מרוח, מותח, מפתיע, ובנוסף לכל הוא גם מצליח לרגש, כשלקראת הסוף נוטה לקיטשיות יתר. תוסיפו עוד כמה מילות תואר במ' (לא מרהיב, הוא לא מרהיב. הוא גם לא מושלם בהשוואה למנגות חדישות, אבל בהשוואה לישנות יותר – כן, הוא מושלם).

מה אומר ומה אדבר, אנשים? אהבתם מנגות חדשות של קאורי יוקי? אתם בהחלט יותר ממוזמנים לקרוא את זה. וגם אם לא קראתם קאורי יוקי אבל מוכנים להסתדר עם סגנון ציור מעט ישן יחסית... When a heart beats היא מנגה נחמדה ביותר בשבילכם.

The Boys Who Stopped Time Review

2008-10-26T13:06:00.001+02:00

בניסיון נואש להבין מאיפה הגיע הרעיון לוואנשוט הקצר וההזוי הזה, אני מעלה בראשי את הסצנה הבאה: קאורי יוקי יושבת על כורסא חומה ועתיקה מול מקלט טלוויזיה ישן וצופה בעוד סרט מתח בריטי כתמיד. ואז היא קמה, ונחושה בדעתה להוציא מזה מנגה: "אז בואו נראה: על בריטים כבר כתבתי, והמון. מה עוד נשאר? אהה, נכון. פנימייה בריטית עדיין לא עשיתי. אבל פנימייה בריטית זה חרוש! אז מה, לא אכפת לי. אז מה אפשר להוסיף כדי להפוך את זה למעניין? אה, נכון! אפשר לתקוע איזו עוזרת יפה ואז גם יהיה אפשר לתקוע רומן מגוחך. אבל זה לא מספיק! צריך דמות מרושעת... דמות מרושעת... אפשר להשתמש בשיקויים ורעלים!" (כמה לא מקורי זה כבר יכול להיות, אה?)

בשורה התחתונה, גם אם זה לא מה שבדיוק עבר לה בראש, התוצאה היא אותה תוצאה: סיפור מתח עם אלמנטים בריטיים, דומה לעשרות מיליוני מותחנים אחרים – אבל באופן מפתיע... התוצאה מעולה. אני כמעט בטוחה שזה הוואנשוט הישן היחיד של קאורי יוקי שהתגובה שלי אליו אפילו חיובית, אפשר לומר. אמנם לקח לי את הכמה דקות כדי להכריח את עצמי לקרוא אותו, אבל ברגע שישבתי מול אותם ציורים אומללים מהסגנון הישן, גיליתי שלא הכל רע שם. כי העלילה לא מקורית, אבל היא מהנה. הדיאלוגים שנונים, והיו רגעים של צחוק אמיתי. הרעיון הכללי מעביר את עצמו. אז מה עוד צריך לבקש כרגע מהוואנשוט הזה? שום דבר. אני כבר מחבבת אותו.

שלושה נערים בפנימייה בריטית, כל אחד מגיע מרקע אחר ומפתיע. הם שלושתם נגררים בעל כורחם לפתרון של תעלומת רצח – העוזרת של בית הספר (כי 'משרתת' נשמע הרבה יותר גרוע) נרצחת, במסווה של התאבדות. אחותה הקטנה מגיעה לעבוד שם במקומה וגוררת את חבורת הנערים להרפתקה הזויה ומסובכת, הכוללת בתוכה מועדונים סודיים, סודות מהעבר של משפחותיהם, רעלים, היפנוזות, ומעל הכול- צבעי שיער (הייתי חייבת לכתוב את זה. חייבת. אז מה אם זה נשמע מגוחך לחלוטין).

טוב אז אני את שלי אמרתי. וואנשוט ישן, אבל טוב. לא גאוני, לא יצירת מופת, הציור רחוק מלהרשים, אבל אני נהניתי, וכל חובב קאורי יוקי שמכין את עצמו לזה ומחבב סרטי מתח ישנים ייהנה מזה גם.

אה, ועוד דבר: הוואנשוט הזה הוא חלק מForgotten Juliet של Cain Saga. רק רציתי לוודא שאתם יודעים איפה למצוא אותו... ^-^

Angel Sanctuary OVA Review

2008-10-06T20:26:00.007+02:00

יש אנשים שפשוט אין להם מזל בחיים, וסטסונה מודו (Setsuna Mudo) הוא אחד מהם. בין היתר הוריו גרושים, אמא שלו מתעבת אותו, הוא חתיכת ילד –כאפות אומלל, וכולם- כולל הכנופיה של החבר הכי טוב שלו- פשוט נהנים להתעלל בו. וגם אלוהים. כי סטסונה מאז ומתמיד אהב עד כלות את אחותו הקטנה, שרה (Sara). ולא רק שאין לו כמעט סיכוי לממש את אהבתו אליה – גם מלאכים מגן העדן רוצים להתנקש בחייה, ובגללו. כי סטסונה הוא גלגול של המלאכית האורגנית הגבוהה והחזקה ביותר, אלקסיאל (Alexiel), אשר נידונה להתגלגל בבני –אדם שוב ושוב ולחיות חיים מלאי ייסורים. ועכשיו, כשמלחמה בין הגיהינום לגן –עדן עומדת להיפתח, ישנם כוחות שיעשו הכל כדי להעיר את אלקסיאל מתרדמתה, גם אם זה אומר שחייו של סטסונה לעולם לא יהיו כבעבר. וזה רק בתנאי שהוא יצליח לשרוד...

המנגה, אשר נכתבה בין השנים 1995-2001 זכתה להצלחה מסחררת ביפן. בתגובה, כמו כמעט כל מנגה מצליחה, קם סטודיו והחליט להעביר את המנגה המדהימה הזו אל המסך. סטודיו BANDAI, עם הבמאי Kiyoko Sayama (שביים בין היתר את Preatear, Vampire Knight וSkip Beat!) ניסו לגרום לאווירה המכשפת, האפלה והדרמטית שהמנגה הייתה מלאה בה לעבור משחור –לבן לצבע, אבל... הניסיון נכשל, ובאופן כמעט מלא. ובגלל שלכל דבר יש הסבר, גם כאן את הנימוקים לא קשה לאתר.

זה כמעט בלתי אפשרי לקחת מנגה של למעלה ממאה פרקים ולהפוך אותה לאנימה מוצלחת. מעטים ניסו, ועוד יותר מעטים הצליחו. כאן על הניסיון ויתרו מראש, וזה למרות שהOVA יצאה בשנת 2000, סמוך למועד סיום המנגה. במקום זה, היא נקבעה לצאת כOVA ולא כסדרה – ולשמש מעין "טיזר" שימשוך אנשים לקרוא את המנגה. נוצרו שלושה פרקים, שכל אחד מהם בוסס באופן רופף על ווליום אחד של המנגה. הOVA מכסה בעצם רק סאגה אחת (מתוך 6), ומטרתה היא להשאיר את הצופים במתח- לקטוע את העלילה בנקודה המותחת ביותר שלה עם המון סימני שאלה- כדי שאנשים יסתקרנו, יתעניינו, וילכו לקרוא את המנגה (אשר מכילה 20 ווליומים סה"כ. נשמע הרבה? כן. אבל אתם יכולים לקבל ממני הבטחה שכל ווליום כאן שווה את הקריאה שלכם. כי שום דבר כאן לא נמרח מעבר למה שהיה צריך). כדי להעביר ווליום שלם של מנגה לפרק של חצי שעה נדרשים קיצוצים נרחבים. כאן ישנה הנקודה החלשה: במקום לקחת את קווי העלילה של המנגה ולשלב אותם, בחרו היוצרים לסלק לא מעט קווי עלילה מקוריים, חלקם המעניינים ביותר. כך יוצא שנשארנו עם שאריות של עלילות ועלילות משנה, דמויות חסרות, חורים עלילתיים נרחבים ועוד רגעים שלמים ולא ברורים בעליל בצפייה.

יותר מזה, בנוסף להיות קאורי יוקי גאונה עלילתית (חלק שאבד ונעלם כמעט לחלוטין בOVA הזאת) היא גאונה ויזואלית. אמנם המנגה היא עבודה יחסית עתיקה שלה, אבל ההשתפרות בסגנון הציור שלה ניכרת עם כל פרק ופרק. האומנות שלה מדהימה, תשאלו כל אחד שקרא מנגה שלה. כאן... לא. המעבר לפורמט האנימציה לא עשה טוב לדמויות בכלל, וגרם להם לאבד את הקסם והטאצ' הקאורי --יוקיי שלהם. דוגמאות לזה יהיו רוזיאל, קאטו וקירה, הבישוננ'ס הנצחיים, שבצבע נראים הרבה -הרבה פחות טוב. אבל זה פרט שולי יחסית.

צוות הדיבוב מתחלק לשניים: אלה שעושים עבודה טובה, ואלה שממש –ממש מתחננים שתנמיכו את הווליום, מרוב שהליהוק גרוע. לקטגוריה של ליהוק גרוע הייתי מכניסה את סראפיטה (Ryusei Nakao) שבמקום להפוך את הדמות שלו לקשוחה ואפלה גרם לו להישמע זקן סנילי, קוראי (Yuko Miyamura) שחוץ מהעובדה שהדמות שלה בOVA הייתה בנויה גרוע, גם נשמעה צווחנית רוב הזמן. והיא לא אמורה להיות צווחנית. אבל מצד שני, לא חסרים מדובבים שעושים עבודה טובה כמו סטסונה (Kenji Nojima) שגרם לי לבכות מהזדהות (נוציא סצנה אחת מהפרק השני שבו הוא מתבכיין ונשמע ממש רע), קירה -סנפאי (Koyasu Takehito) המדהים שדובב לא מעט סדרות שאני אוהבת (ברזומה שלו יש את Gravitation, FMA, Hellsing, Loveless, Meine Liebe, Sukisho ועוד רבים וטובים... פשוט תבדקו).

העניין האחרון צריך להתייחס אליו כאן הוא הפסקול. אני, באופן אישי, לא הצלחתי לקלוט אותו עד הפרק השלישי והאחרון – שם הוא מופיע במלוא הדרו. זהו פסקול ממוצע לחלוטין, לא גאוני אבל גם לא מעצבן. אליו מתלווים שיר פתיחה שאלוהים יודע מה הוא מנסה לומר, ושיר סיום מהמם שנתקע עם זמר בעל קול מסור. מסור עם חולַם, שמנסר בשכל בניסיון להרוס את מה שכן יש בשיר. והיה בו הרבה.

ביקורת קוטלת? אני לא חושבת. כי הOVA אמנם לא גאונית, אבל היא גם לא גרועה. הסיבה היחידה לכך שהיא זוכה לכזו ביקורת נוקבת היא הפער העצום שבינה לבין המנגה המושלמת עליה היא מבוססת. קאורי יוקי מדהימה בכל מצב צבירה, בין אם זה בשחור לבן על דפים ובין אם מרצדת בצבע על המסך. היה יכול להיות יותר טוב, זה הכל. יותר מדיי ויתורים, פחות מדיי מהאופי המקורי של העלילה וזה מה שהופך OVA שהייתה יכולה להיות אוצר לאחת שמדשדשת על גבול הממוצע ומטה. אלה שלא קראו את המנגה יכולים ליהנות ממנה. אלה שקראו לא יפסיקו להשוות, וההשוואה לא תועיל לדימוי שלה בעיני הציבור, שנוראי גם ככה.

הOVA נגמרת בסצנה מוזרה מאוד: מלאך קטנטן בשם מטטרון זועק לסווי שיציל אותו, כי "הוא" בא להרוג אותו. אלה שלא קראו את המנגה, יסיימו את הצפייה שלהם בהבעת WTF עצומה. המטרה המקורית של היוצרים הייתה לגרום להתעניינות בהמשך המנגה. הם לא הצליחו להעביר את מטרתם במלואה. זה מה שאני מנסה לתקן עכשיו. אל תירתעו מהאורך. 20 ווליומים זה לא הרבה בשביל מנגה מדהימה כזו, המנגה המפורסמת ביותר של קאורי יוקי. תקראו, ואני מבטיחה לכם שלא תתחרטו על זה.

Backstage Mage Review

2008-10-03T17:04:00.003+03:00

קריסטל רודין (Crystal Rudin) בת ה16 היא רקדנית אשר נכשלת באודישן אחר אודישן. אבל כשהיא מנסה להתקבל לתפקיד של "אליס" במופע הצפוי להפוך לשובר קופות, למרות הכישלון שלה באודישן הפתוח... מסיבה בלתי ברורה היא נבחרת באופן אישי לתפקיד על ידי הנשיא -בעודה מעיפה מהתפקיד שחקנית מפורסמת – ועוד מקבלת ממנו טבעת. כל הבחירה שלה לתפקיד הופכת לסנסציה... אבל יש כמה סודות ודברים בלתי מוסברים בסיפור הזה: מדוע הבמאי אלייסטר (Aleister) כל –כך נחוש בדעתו להפוך את קריסטל לכוכבת? מהם הצללים אשר רודפים אותה בעודה על הבמה, שאמורה להיות שייכת לה? ומה הקשר של כל הסיפור למוות של אמו של אלייסטר?

בגרסה רופפת לסיפור של 'פנטום האופרה' (וכתובה אפילו יותר טוב ממנה, אם מותר לי להעיר ) , קאורי יוקי מגוללת בפנינו סיפור שכולו קסמים אפלים ואימה לא -אימתית בכלל. במילים אחרות: עוד וואנשוט עתיק. וכן, מותר לכם להיאנח.

בערך 17 שנים עברו מאז יציאת המנגה הזאת, זה בערך... באותו זמן שנולדתי? (למה אני מסגירה את הגיל שלי, למה?) ושוב, כמו כל וואנשוט מלפני טריליארדי שנים גם הוא מתאפיין בעלילה צולעת שרצה בצורה מטורפת עד שאתה לא יכול לעקוב אחריה, ציורים שהם הרבה פחות מממוצע הקאורי יוקי (טוב, הם מתעלים על אלה שיותר עתיקים מהם, אם זה מעודד מישהו). בנוסף, האיפיוני דמויות והאופי שלהם הוא בכלל לא משהו כאן, וכל המנגה נותנת תחושה מעייפת למדיי. כאן זה מתמצה. ודרך הכתיבה שלי אתם גם יכולים להבין שאני בהחלט עייפה כרגע. ולא, לא בגלל שלא ישנתי מספיק.

המנגה, למרות שהיא מנסה לתת תחושה "אפלה", רק גורמת לנו להרגיש רצון עז לעשות קסם בעצמנו ולגרום לה להיעלם, או לפחות לגרום לקאורי יוקי לשכתב אותה מחדש עכשיו, עם כל הכישרון החדש והמדהים והניסיון הבלתי מעורער שצברה. אבל אפילו אני יכולה להיות בטוחה שהיא תוותר על זה. יש דברים שעדיף לגנוז, כמו באקסטייג' מג, המג הבכיין שמנסה להיות מרושע אבל לא הולך לו. לא להפחיד, ואפילו לא להצחיק. מיותר -מיותר -מיותר.

למי מותר לקרוא את זה? לאף אחד, תכל'ס. לאנשים שצריכים לסקר את כל המנגות קאורי יוקי אחרת הם ירגישו לא טוב עם עצמם.

Double Review

2008-10-01T21:34:00.007+03:00

אמיליו גדל עם דוד שיכור לאחר מות הוריו. אחיו הצעיר ברח, ולא היה לו שום קשר אליו מאז. הדבר היחיד שנשאר לו בחייו היה חברו הטוב ביותר, אחיו לדם, לן (LEN), והתקווה החבויה שלו להיות שחקן מפורסם יום אחד. הוא ולן נשבעו לתמוך זה בזה ולהיות יחד עד שחלומו יתגשם. והוא אכן מתגשם בסופו של דבר, כשבמאי הסרטים ג'יימס מילר מופיע פתאום בבית -הספר ולוקח את אמיליו לשחק בסרט החדש שלו. אמיליו הופך לכוכב באותו רגע... אבל אז, באמצע הצילומים לסרט, הקשר שלו עם לן ניתק. ויותר גרוע, כששנים אחר כך לן מופיע בסטודיו כדי לראות מה קרה לחברו הטוב... אמיליו מתכחש אליו. הוא אינו זוכר יותר את לן. או ש...?מה קרה לאמיליו? מדוע הוא כל כך השתנה פתאום? מדוע הילד העדין הפך לאגרסיבי ברגע שנהיה כוכב והתגשם חלומו? ומה לעזאזל מוסתר בתוך פסל המלאך בחצרו של הבמאי?

DOUBLE, המנגה ה-11 של קאורי –יוקי, (עם השם הכי מספיילר שפגשתם, אגב, ותשכחו שאמרתי את זה) מציעה לא יותר ממה שמציע וואן –שוט ממוצע של כמעט כל מנגה-קא מתחיל. סיפור גאוני אין פה, ואפילו מעט מאוד רגש. זהו סיפור בלשי לא מתוחכם במיוחד, שבו הציור ברמת הסביר פלוס מינוס, והתחכום שואף פה למינוס אינסוף. בנוסף, הסיפור מתקדם לאט מאוד ויש תחושה שהוא נמרח מעבר למה שמגיע לו. אבל רק עד כאן הדיבורים הרעים. כי יש גם טוב בכל העסק.
המנגה מתפרסמת אצלנו בתור חלק מהווליום הראשון של קיין-סאגה. קאורי יוקי מצוטטת שם כאומרת שזה הסיפור האהוב עליה מכל הווליום הזה. ויש בזה משהו, אני חייבת להודות. כי אחרי שהתרגלנו לרמה מסויימת מהמנגות של קאורי יוקי, הרף של כולנו עלה. אבל, לאנשים עם רף קצת יותר נמוך? המנגה הזו מצליחה לספק את הסחורה. כי גאונות לשמה אולי אין פה, אבל זה מה שהופך את זה לסיפור "בלשי" נטו. אין פה אימה, אין פה זעזוע, אבל מקרי רצח סטנדרטיים כמו בכל מנגה כזו כן יש פה. אלמנטים קאורי-יוקיים גם יש פה, ורעיונות שהם כל כך "היא" גם יש פה. (פסלי מלאכים? וה- טוב, אני לא אספיילר ואשתוק.)

ולסיכום? נופל לידיים שלכם? תקראו. לא נופל? תקראו גודצ'יילד, או מנגות חדשות יותר. שוב, זה נמצא בווליום הראשון של הסאגה של קיין, כך שאם אתם מעריצי קאורי יוקי אמיתיים אין מצב שתפספסו את המנגה הזו.

Godchild 2 Review

2008-09-23T20:51:00.008+03:00

"only I can punish god's child…"

על כריכת הווליום השני של גודצ'יילד מתנוססים קין הארגריווס ואחותו הקטנה מרי-וות'ר. קין אמנם מעוות מעט, אבל העיניים שלו כובשות בכל מקום. ומרי... כולה גותית ואפלה במיוחד, אוחזת בשמשייה. זה אמנם לא מודגש, אבל ניתן להבחין בעובדה הקטנה שקין, בכל מקום, מנסה להגן על אחותו. לא פלא שתמונה זו נבחרה להימצא דווקא על הווליום הזה. כי פתאום, מרי כבר לא דמות שולית- אלא ממש לוקחת חלק בהתקדמות העלילה. והעלילה... סוף סוף נכנסה לאותו קו, או מסלול, שילווה אותנו עד לסוף הסופי והמוחלט של הסדרה. פתאום, כל הסודות מתחילים להתגלות. עלינו על הרכבת האחרונה שתוביל אותנו עם כרטיס לצד אחד אל העתיד הבלתי נמנע של כל אחת ואחת מהדמויות שלמדנו להכיר ולאהוב עד עכשיו.

שלושה סיפורים מכיל הווליום הזה. אחד משמעותי לעלילה, השניים האחרים לא ממש. אבל כל אחד ואחד מהם... לא מאכזב. ממש לא. ואחרי הווליום הראשון והמדהים כבר למדנו לאיזו רמה ניתן לצפות מהסדרה הזאת. אז נתחיל מההתחלה: קין מקבל מכתב שמזמין אותו להתארח באחוזה של רחוקי-משפחה אותם לא ראה כבר שנים. שם, חוץ מסיאנסים בלתי חוקיים, רוחות רפאים, דומיניק קרהאדור אחד יחיד ומיוחד, המוני פרפרים ודמויות חדשות ובלתי סימפטיות בעליל, מגלה קין את מי שעומד מאחורי כמעט כל מה שקרה בחייו עד עכשיו, מי שעומד בראש האירגון האימתי, האפל והמטורף לחלוטין- דלילה. ונחשו מי זה כבר יכול להיות. אמנם זה מתגלה ממש על תחילת הספר, אבל אני אשאיר את השאלה עומדת בעינה פה. הסוף של הסיפור הנוכחי הוא אותו סוף כמו תמיד: קין מגלה את האשם, מגלה את הרוצח הנוכחי שגרם לכל הבלגן... אבל תוך כדי כך מבין שאין לו סיכוי להציל אף אחד. שהוא... לא יכול לעזור. והוא אינו זה ששולט על חייו. אבל שום דבר הכי מיוחד עד פה. חוץ מהעובדה שקין מציע פה נישואין [האמנם?].

הסיפור השני והשלישי, שכרגיל הם מלאי דם, הם בעצם סיפורים קצרים על מקרים בודדים שקרו לקין, לריף ולמרי, ממש על בסיס הסיפורים מהסאגה הראשונה ומהווליום הקודם. אבל הם, בשונה מהסאגה הראשונה, באמת מוצלחים. הו-הו, מוצלחים זו לא מילה. בכל מקרה, אלה אירועים אשר לא משפיעים כהוא-זה על הרצף העלילתי (רק אם אתם לא קטנוניים). אלה סיפורים המכילים כמו כל קאורי יוקי מוצלח אימה, טירוף ומוות, אנשים לא שפויים במוח וטוויסטים שאלוהים יודע איך מישהו יכול לחשוב עליהם. רק מילה אחת עליהם: אתם לא תרצו לאכול ריבה למשך העתיד הקרוב. אלא אם אתם ממש לא שפויים.

הציור, מיותר להגיד, יוצא מן הכלל. הציור המושלם של קאורי יוקי מצליח להמם אותנו שוב, לחדש ולהפתיע... אבל בעניין הזה באמת, כל מילה נוספת מיותרת.

בשורה התחתונה: זהו ווליום סדרתי, לא ארוך במיוחד, לא מהמם במיוחד, ואם יורשה לי – מעט פחות מוצלח מקודמו. אבל- זה לא אומר כלום, באמת שלא. הווליום הזה חשוב – מכיוון והוא מכין אותנו לרצף האירועים שיבוא מיד אח"כ, כבר מהווליום הבא. הסיפור הזה נבנה לאט –לאט, כשבין לבין קאורי יוקי נותנת לנו לעצור מעט, לנשום(?), להירגע(?) עם סיפורי מתח גותיים שלא באמת קשורים לכלום אבל הם עדיין מוצלחים ועוצרי נשימה בצורה יוצאת דופן... ובכלל, המון פרפרים נמצאים בווליום הזה, חיים ומתים. אז אל תגידו שלא הזהרתי.

Godchild 1 Review

2008-09-13T21:01:00.003+03:00

יותר מחמש שנים עברו מאז סיימה קאורי יוקי לעבוד על הסאגה הראשונה של קין. חמש שנים בהם היא עברה לעבוד על פרויקטים ענקיים אחרים (AS, אהמ, AS). חמש שנים בהם היה לה זמן לשנות ולשפר את הסגנון שלה. חמש שנים בהם היה לה זמן לשבת, לחשוב, להעלות רעיונות ולפתח את כל קווי העלילה, ולו הקטנים ביותר. חמש שנים בהם גדלה יוקי שלנו, והפכה מסתם עוד מנגה-קא לאחת עם מוניטין עצום ודרישות מאלפי המעריצים שאותם קנתה לעצמה ב20 הווליומים של Angel Sanctuary אותם הוציאה בשנים שחלפו. חמש שנים שבהם כמעט כל מה שהכירו המעריצים היה ואיננו... כי אותם סיפורים שחשבנו שזעזעו בסאגה הראשונה, היו רק ההתחלה... הסגנון ציור שהשתפר אט –אט הגיע לגבהים חדשים... ואם חשבתם שאהבתם את קין, חכו עד שתכירו את גודצ'יילד.

גודצ'יילד, הסדרה החמישית והאחרונה, לצערנו, שלוקחת את כל הקצוות שנפתחו בסאגה הקודמת, מבלגנת אותם עוד יותר, מוסיפה להם חדשים – ולבסוף, אחרי שמונה ווליומים סוגרת את כולם... וכל מה שסירב להיסגר פשוט נתלש. גודצ'יילד היא אמנם סדרת המשך, אך היא עובדת טוב מאוד – ואפילו יותר טוב – בכוחות עצמה. אם מישהו לא ידע את זה עד עכשיו, ההמלצה שלי היא לקרוא קודם את גודצ'יילד, ורק אחר כך להתחיל לחשוב לחזור לסאגה הקודמת. אבל... די עם הברברת. בואו נתחיל.

הסדרה מתחילה כמעט במקום בו נסתיימה הקודמת. אנחנו שוב לומדים להכיר את קין מחדש, (רק שהפעם הוא באמת אותו חתיך הורס שהוא היה אמור להיות). אנחנו מכירים מחדש גם את ריף המשרת האישי המושלם, ואת מרי- וות'ר – האחות הקטנה שמסוגלת להיות מקסימה ומעצבנת בו זמנית, כששניהם הסיידקיק'ס הכי מגניבים בתבל. אנחנו –וגם המנגה-קא- יוצאים מנקודת הנחה שלא קראנו על קין קודם, ולכן הווליום הראשון מטרתו היא להכניס אותנו שוב לאותו ראש ולאותה עלילה מקדימה: קין הוא אציל, ראש משפחת ההארגריווס בעל התחביבים והאוספים המוזרים, שרציחות מזעזעות רודפות אותו לאן שהוא לא מנסה ללכת.

הווליום הרביעי מכיל ארבעה סיפורי מתח על טהרת האימה הגותית, שכל אחד מצליח להלחיץ, למתוח, להפחיד ולהדהים יותר מקודמו. הסיפורים מבוססים (באופן רופף למדיי) על שירים וסיפורים של אמא אווזה, ועל סתם סיפורי ילדים – מוטיב אשר חוזר על עצמו לאורך כל הסדרה, מה שמכניס אווירה אחרת לכל המנגה ונותן לה ייחודיות משלה שאני באופן אישי לא מצאתי בשום מנגה אחרת. כל אחד ואחד מהסיפורים שבווליום עומד בפני עצמו, ולא דומה במאומה לאחרים. הבסיס של כולם אמנם אותו בסיס – תעלומה המערבת בתוכה מוות, עשרות רמזים קטנים ופתרון אשר קין עצמו הוא זה שמגיע אליו, אבל... כל אחד מהסיפורים הללו פשוט... מושלם. אף מילה אחת לא תתאר אותם בצורה מושלמת כל כך. אם הסיפורים שהרכיבו את הסאגה הקודמת לקו במיחזור יתר ובסוף צפוי עוד מההתחלה... הבעיה הזאת פשוט לא נמצאת כאן. אין מה לתקצר, כי תקצור רק יהרוס פה. תצטרכו לסמוך עליי בעניין הזה.

כמו תמיד, מהצד הוויזאולי... אין יותר מדי מה לחדש פה. כי אתם יודעים מה דעתי על קאורי יוקי בסגנון החדש שלה. ואם אתם לא, אז אני אגיד בקצרה: תאווה לעיניים. כל פריים ופריים מושקע. כל אביזר קטנטן שעומד ברקע. כל סרט על שמלה של דמות משנית. הכל. הדמויות כולן, אפילו הקטנות שעומדות ברקע ולא ייראו אותן שוב זוכות לא רק לפיתוח אופי משכנע, אלא גם לעיצוב מדהים בכל פרט ופרט, בכל נמש ונמש.

בקיצור, ובלי להאריך יותר מדי כי בכל מקרה כבר כתבתי הרבה, המנגה הזאת היא מנגת חובה לכל מעריצי מנגות גותיות (ואת זה שוג'ו ביט אמרו! אני לא משקרת, ולא מייפה את המציאות בעניין הזה! תאמינו לי! ותשאלו כל מי שקרא את זה.)

כי זאת ה-מנגה של קאורי יוקי. הטובה מכולן. אין מנגה שמתעלה על זאת, בכל מה שקשור לסיפורי מתח בלשיים, מצמררים, מלאי דם (וג'יזבלים. ואיברים פנימיים. אבל זאת כבר בדיחה פרטית שלנו XD ) אה, ובמאמר מוסגר: גם יש פה שונן-איי. רק מרומז, אבל יש פה אוצר לפאנגירלז.

Blanche Review

2008-09-09T07:58:00.003+03:00

בלאנש (Blanche) הייתה בתו האהובה של ראש העיר, ובחייה לא היה חסר דבר. היא קיבלה הכל, וגדלה כ"ליידי" צעירה. כל זה נמשך רק עד שמתנקשים פוצצו את ביתה, והיא (באופן מפתיע) הייתה היחידה ממשפחתה שניצלה. לאחר שנשלחה לבית יתומים, קצצה את שיערה, ניסתה להרוויח את כספה בעצמה בדרכים מפוקפקות, שינתה את שמה וניסתה להשיג ראיות נגד רוצחי הוריה – הגיע בלאנש למסקנה אחת ויחידה: אסור לה יותר לסמוך על אף אחד, לעולם. עכשיו, בעוד היא מנסה להשיג את נקמתה אחת ולתמיד, האם תוכל לסמוך על האחד שהציע את עצמו לעזור לה? או שלעולם תישאר בלאנש לבדה, מנסה נואשות להסתדר בעולם שבו כסף קונה הכל, והמנהיגים יעשו כל דבר כדי למנוע שהצדק ייעשה?

לפניכם עוד וואן-שוט קצר, חביב ומותח, כמיטב המסורת הקאורי יוקית... מעניין מה יצא ממנו הפעם.

אז ככה: שוב, זהו סיפור פשע קלאסי כמעט, שמכיל אלמנטים של מתח (ומעט -מעט מדע בדיוני), שכמו כמעט כל וואן שוט מתעסק יותר בעלילה עצמה, ופחות בבנייה של הדמויות וברגשות שלהן. ככה נבנה כאן סיפור נחמד אך ממוצע למדיי, מותח מעניין ומצחיק אפילו- אך מלא חורים (שאמנם לא מפריעים כמעט, אבל קיימים).

הדמויות הן דמויות לא עגולות בכלל, אך בכל זאת מצליחות להישאר בלתי צפויות. רידל, כשמו – (Riddle) נותר חידה גם בסופו של הסיפור, אחרי שהספקנו לעבור את שלב הטוויסטים הסופי (שתמיד, אבל תמיד מגיע), וגם בלאנש – או לוקה, איך שתרצו- מצליחה להניע אותנו שוב ושוב בין עצבים לרחמים. סגנון הציור הוא העתיק ביותר של קאורי יוקי, ע"ע: לא משהו בכלל, אך כל אלה שכבר צברו קילומטראז' במנגות טובות של קאורי יוקי יוכלו ועוד איך לסבול אותו, ואפילו ליהנות ממנו. וואו, מפתיע.

בשורה התחתונה, המנגה הזאת לא מנסה להיות מתוחכמת, כשהמטרה העיקרית שלה היא להוות דרך מעניינת ומהנה להעביר את הזמן. ואת זה היא נותנת.

רק למי שקרא כבר הרבה קאורי יוקי, ויש לו כמה דקות פנויות בין מנגה טובה אחת לאחרת.

ראיון עם קאורי יוקי

2008-09-06T21:24:00.004+03:00

האודי הו D:

הרי לכם ראיון מתורגם עם קאורי יוקי, מתוך סוף ווליום 6 של גודצ'יילד. הופיע במקור במגזין ספטמבר 2005 של Shojo Beat.

היוצרת קאורי יוקי הפכה למגנקה מקצועית בשנת 1987, מנגת הבכורה שלה הייתה Ellie in Summer Clothes במגזין היפני Bessatsu Hana To Yume, ואולי היא ידועה יותר בגלל סדרות המנגה הגותיות שלה Angel Sancyuary ו-The Cain Saga. למרות שהיא מדגישה את הצד האפל יותר של החיים במנגות שלה, היא הייתה מוכנה לבאר בשבילנו כיצד היא יוצרת מתח ואימה בסיפורים שלה, איזה דמות מ-Godchild היא הכי אוהבת לצייר ולמה היא מקווה שקוראים אמריקאים יאהבו את היצירות שלה.

שוג'ו ביט: הציור שלך יפהפה. יש לך הכשרה רשמית באומנות או באיור?

קאורי יוקי: הלכתי לבית ספר לאומנות, אבל בגלל שהם לא לימדו שם איור בספציפיות, אני יותר אוטודידקטית. ציירתי המון ולמדתי לבד.

ש"ב: כשאת יוצרת, את כותבת את הסיפור לפני שאת מתחילה לצייר, או שאת חושבת על העלילה לאחר הציור?

ק"י: אני יוצרת את הסיפור כשאני מציירת, כך שאני עושה אותם ביחד. אני חושבת על סיפור גולמי וממלאת בפרטים עד שאני מסיימת.

ש"ב: העלילה של Godchild מסופרת בזמן המאה ה-19 בלונדון. למה בחרת דווקא ברקע הזה לסיפור וכיצד לכדת את המהות שלו?

ק"י: צפיתי והערצתי הרבה סרטים מהתקופה ההיא. הצד האפל והמבעית של החיים המפוארים והאלגנטיים של אנשי האצולה הקסים אותי. השמלות והאביזרים של הנשים היו נפלאים גם כן.

ש"ב: מכל הדמויות בGodchild, איזו נהנית לצייר הכי? למה?

ק"י: בהתחלה, זה היה מהנה לצייר את הדוקטור המרושע. במשך הסדרה, היה מאוד מהנה לצייר את מרי וות'ר וציירתי את השמלות והתסרוקות שלה בצורה משוכללת, למרות שזה לקח זמן.

ש"ב: מהם שלושת הסרטים הגותיים, המרגשים או דרמות הפשע האהובים עלייך הכי? מה לגבי ספרים?

ק"י: בגלל שאני לא קוראת ספרים, אני אתן רק סרטים... הממ. אני אוהבת סרטים כמו Alien II, Carrie וPhenomena, למרות שAlien II זה סרט אקשן? אה, וזה פחות מפורסם, אבל אני אוהבת סרט בשם Paperhouse. אבל הוא לא מפחיד.

ש"ב: יש לך מסר למעריצייך האמריקאים?

ק"י: ביפן, המנגה שלי קצת צפופה (במונחי איור) לפי הסטנדרטים של מנגות שוג'ו, וקווי העלילה נוטים להיות מסובכים ואכזריים, אז הרבה אנשים לא אוהבים את זה. אני אשמח אם קוראים אמריקאים יוכלו להתחבר למנגה שלי אפילו מעט. אחרי הכל, הנעורים שלי היו מלאים בMTV וסרטים מערביים; הם השפיעו עליי כל כך הרבה ואפשרו לי להפוך ליוצרת שאני היום.

ש"ב: מה גרם לך להפוך למנגקה?

ק"י: אני חושבת שיצאתי ככה בגלל שהייתי חולמנית והיו לי מחשבות מדהימות על סיפורים מאז שהייתי ילדה. אהבתי גם לצייר. פשוט מצאתי את עצמי הופכת איכשהו למנגקה.

ש"ב: אילו עבודות של מנגקות או יוצרי קומיקס אחרים את מעריצה ולמה?

ק"י: יש הרבה יוצרים שאני אוהבת. אני מעריצה את ריוקו יאמאגישי-סאן. היא יכולה לתאר רגשות באופן כל כך ברור, מרשים או מעורר אימה, תלוי בסיטואציה, ובכיתי הרבה פעמים בזמן שקראתי את הסיפורים שלה. אני גם מעריצה את האיורים המציאותיים שלה. היא גם מאוד מקורית. אני חושבת שהיא גאון.

ש"ב: המנגה שלך לרוב מערבת נושאים אפלים כמו מוות, גן עדן וגיהינום, ורצח. למה דווקא הסוג הזה של נושאים מעניין אותך? יש איזשהו ז'אנר שאת רוצה לחקור אבל עדיין לא ניסית?

ק"י: מסיבה לא ברורה אני נמשכת לדברים מסתוריים ומפחידים שאי אפשר להסביר. אולי אני מישהי שתיהרג בגלל הסקרנות שלה. הייתי רוצה לנסות לצייר ז'אנר מסתורי שמתרחש ביפן בתקופות המייג'י והטאישו (הערה: תקופות היסטוריות ביפן).

ש"ב: איך את יוצרת מתח, מסתורין ואימה במנגה שלך? האם יש אלמנטים מרכזיים ההכרחיים להשגת אפקטים כאלו?

ק"י: אני מנסה למלא את הדף בהרבה שחור, להדגיש את את ההבעות של הדמויות על מנת להוסיף תחושה ראליסטית ולשים רקע מפואר. מה עוד? לפעמים אני מנסה להתחיל סיפורים עם סצנות רגילות כדי שהסצנות המפחידות יבלטו.

Die Review

2008-09-05T17:20:00.007+03:00

"I want to live / if I am your Beloved"

עמוק בתוך המרתף מסתתרים להם סודות שאף אחד לא רוצה שיתגלו. או לפחות, כמעט אף אחד... כולם, חוץ מזאת שהעלתה אותם לכתב... בצורת מכתב אהבה. שמכיל בתוכו גם -איך לא- מוות...

עוד סיפור של אהבה לא נורמלית מבית היוצר של קאורי יוקי. קצת מוזר לי לסקר מנגה כזאת עכשיו, כשכל כך הרבה מקרים כמעט זהים מתרחשים כרגע בעולם האמיתי שלנו. כי זה בהחלט סיפור מזעזע... אפילו יותר מהקודמים. ולמה, אתם שואלים? בגלל שהסיפור הזה, בשונה מרוב האחרים, מציאותי. סיפור כזה יכול להתרחש במציאות, והוא בהחלט קורה. לא חסרים לנו מקרים כאלה ביום –יום שלנו. קשה לי לסקר את זה, אבל אני עושה זאת עכשיו רק בגלל תחושת המחויבות שלי לסקר כל מנגה אפשרית של היוצרת המטורפת שהחליטה ממש לא מזמן לגעת באחד הנושאים הכי כואבים ונוראיים שאנחנו נחשפים אליהם ממש בימים אלו.

המנגה הקצרה הזאת, של פחות מ20 דפים, מגוללת סיפור של רומן בין שני אחים, שנחשף אלינו מתוך מכתבה של האחות אל אחיה הגדול, אהובה... מכתב שהוא בעצם מכתב ההתאבדות שלה. ולמה היא התאבדה? אהה. תגלו לבד, אם בא לכם. לא לוקח יותר מחמש דקות (וזה אם אתם נורא איטיים) לקרוא את המנגה הזאת, אבל לוקח הרבה יותר כדי לצאת מההלם ומהזעזוע שהיא מכניסה אותנו אליהם.

מנגה לא רומנטית בעליל, אלא דרמטית ופסיכולוגית (בערך. תקראו ותנסו להגדיר, נראה אם תצליחו יותר ממני), שמנסה בין היתר לענות על השאלה:

האם אנחנו אוהבים את מי שדומה לנו ומזכיר לנו את עצמנו? או דווקא את מי ששונה מאיתנו, יותר מהכל?

המנגה מבוססת על השיר Die של Buck Tick, אותו ניתן לשמוע כאן. [מקווה שהקישור עובד, כי לי בכל מקרה לא עובד הוידאו]

Camelot Garden Review

2008-09-04T08:31:00.005+03:00

היכונו להכיר בית –ספר שהוא בו זמנית גן –עדן, וגם סיוט. בית ספר שבו אין לתלמידים שמות, רק מספרים ושמות של קלפים. בית ספר בו על כל קיר ישנה תמונה מכוסה של אלוהים. בית ספר שבו אנשים אינם יכולים לרפא את הפציעות של עצמם, וכל המורים נראים בדיוק אותו דבר. בית ספר שבו... אלה שעוברים על חוקיו נזרקים החוצה, אל תוך החושך, וחוזרים אחרת לגמרי מאיך שהיו בעבר. בית ספר, שהוא בעצם עולם, שבו... אי אפשר למות.

אל בית הספר שהוא בעיקר כלא, Camelot Garden,מגיע ריו [RYU], מבלי לדעת איך לעזאזל הגיע אליו. זה לא עוזר לו, כי מהמקום אליו הגיע אי אפשר לברוח. הוא מתוודע ל"חיים" של בית הספר והופך לתלמיד -קלף מן השורה, היחיד שבאמת לא מוכן לשתוק לעומת כל המסתורין, האימה והמוזרות של אותו בית ספר. ויש לריו גם מטרה – והיא להציל את קלריבל. הוא יודע מי היא, וזוכר אותה רק מתוך חלומותיו מלפני הרבה זמן. אבל, ה"קלף הלבן", קלריבל של עולם 'קמלוט גרדן' היא בעצם גבר בעל יכולת ריפוי, שבכלל לא מכיר את ריו. אבל לו זה לא משנה, כי ריו נחוש בדעתו לחשוף את המסתורין של העולם הקטן שלא ניתן להיחלץ ממנו... ולהציל את עצמו, את קלריבל ואת כל השאר מתוך הסיוט בו הם חיים.

מכל המנגות של קאורי יוקי אותן קראתי (שזה אומר... כמעט הכל, כל מה שהצלחתי להניח עליו את ידי) זהו הסיפור הכי פסיכוטי. פסיכי. אין מילה אחרת לתאר את הוואן –שוט הקצר הזה שבכלל לא מתנהג כמו וואן –שוט, למרות שהוא עונה לכל הקריטריונים. זהו סיפור הזוי ביותר, אבל מקסים ביותר. הייתי חייבת לקרוא פעמיים את כמעט 100 העמודים שלו, וגם עכשיו אני לא בטוחה שהבנתי אותו לעומקו. להתחיל לנתח אותו? לא, אני אוותר. אני פשוט אנסה להבהיר את עצמי, באופן הכי ברור שאני יכולה.

העלילה של המנגה הקצרה הזאת... מטורפת, הזויה ולא נורמלית. לא מהבחינה שאתם חושבים. העלילה... היא עלילה שכולה זועקת "אימה". אבל זאת לא ממש מנגת אימה. היא מאוד פסיכולוגית כמו כמעט כל קאורי יוקי, מאוד דרמטית, מעט מאוד פנטזיה לא-טיפוסית לחלוטין, רומנטיקה? אולי, לא יודעת. יש גם דמעות בסוף, אחרי שמבינים מה לעזאזל קראנו ב90 עמודים האחרונים. כי זאת מנגה בה אתה קורא סיפור, עמוד אחר עמוד, ולא מבין מה אתה קורא. מרוב שזה הזוי, למוח קשה לעכל מה באמת הולך מול העיניים שלך. עד העמודים האחרונים ממש, קאורי יוקי מצליחה להסתיר מאיתנו את העלילה האמיתית שהיא הזויה הרבה יותר מזאת שחשבנו שקראנו. כי אנחנו קוראים, וקוראים, ולא מבינים דבר, ואז פתאום: "טוויסט! הפתעה! עבדתי עליכם!" קאורי יוקי קופצת משום מקום, מנופפת בדגלון קטן ואדום עם איור איגואנה וחורצת לשון תוך כדי קריאת "ננה-בננה".

כי זה מה שקאורי יוקי באמת אשפית בו: טוויסטים עלילתיים ומחרידים, שגורמים לך לצאת מהמנגה בתחושת וואט-דה-פאק, עד שאתה קורא את המנגה עוד פעם, ואז העיניים שלך מתרחבות, ומתרחבות, כשאתה קולט מה באמת נרקם לעזאזל במוח של הגאונה הזאת.

ומההיבטים האחרים של הסיפור – המנגה משנת 2008, שזה אומר - הסגנון החדש והמרהיב, ציורים מושקעים, רקעים לא משהו – אבל זה וואנשוט אחרי הכל- אבל בכל אופן, הצד הוויזואלי מקבל 99.999. אבל... בנוגע לכל השאר... תצטרכו אתם להחליט. לא יודעת. אני לא שלמה עם עצמי. אני הולכת לקרוא את המנגה הזאת שוב בימים הקרובים, ואז אתם תקבלו סיקור נורמלי ולא תמוה כמו זה.

קראתי את המנגה הזאת פעם אחת אתמול, בפעם הראשונה, ופעם אחת היום. עוד לא יצאתי מההלם. אני אנשום לי כמה נשימות עמוקות.

את המנגה הזאת אני הולכת ועוד-איך לקרוא שוב.

Cain 2 / Sound of a boy hatching Review

2008-08-31T12:04:00.005+03:00

"I'm not afraid of being alone… Because I've always been alone… I'll never cry again!! These are the last tears I'll ever shed…!"

ובנימה דרמטית ואופטימית (?) זו, אכריז על פתיחת הסיקור לווליום השני והכי מרתק בסאגה של קין. כי כולנו רוצים לדעת איזה קול משמיע ילד שבוקע.

אחרי שהווליום הראשון נגמר בהרגשה של "אהה... מה לעזא-" מגיע הווליום השני, כמו כל ווליום שני, כדי לעשות לנו קצת סדר בראש. אחרי שהבנו שקיים קין, קיים מוות וקיים גם המון חוש מיוחד לדברים מעוותים אצל קאורי יוקי, בווליום הזה אנחנו עומדים לגלות המון סיפורי רקע, והדברים המעוותים מגיעים לרמת שיא חדשה בעוד גם הרציחות עומדות להשתכלל. אבל אל תתנו לזה להפחיד אתכם, הווליום, מבחינה עלילתית מדהים. כנראה הוא גנב את העלילתיות מהווליום הראשון, ששם היא חסרה בכמויות מסחריות.
מסקנה ראשונה: ווליום זה מתעלה על קודמו. אם היו חששות מהבחינה הזאת, שיתבדו עכשיו.

מיהו קין? איך לעזאזל ילד קטן מגיע למצב בו הוא מבלה את ימיו באיסוף רעלים קטלניים? איך הוא פגש את ריף? מיהי מרי וות'ר? ומה הבעיות הנפשיות של אלקסיס, למען השם?
על שאלות אלו ואחרות הווליום הזה מתחיל לענות, עם סיפור הרקע על ילדותו של קין והפגישה שלו עם ריף, המשרת האישי המושלם ביותר אי פעם. בווליום זה קין גם פוגש את החצי –אחות שלו, מרי וות'ר, ששום מילה לא מסוגלת להגדיר אותה. ולאחר כל הפגישות אלה, אנחנו מתפנים לעוד שלושה סיפורי מתח מזעזעים ומלאי –מוות ואלמנטים מעוותים כמיטב המסורת הקאורי –יוקית. (לא, מפתיעים הם לא. אפילו צפויים ברמה מסוימת. אבל אל תשכחו שמדובר במנגה מלפני 15 שנה – עד גודצ'יילד היה לה המון זמן להשתפר.)

מבחינת איכות הציור, הווליום לא מהווה שינוי גדול מבחינת קודמו, למרות שקין כן נראה צעיר יותר וריף גם נראה הרבה יותר סימפטי.
אז סיכום קצרצר: שום חידוש מבחינת ציור, עלילה יותר טובה *הרבה* יותר מהקודם, מזעזעת אבל עדיין חסרת קסם ייחודי, אין הרבה ריף (אבל כנראה זה מעניין רק אותי פה). בשורה התחתונה – את הווליום הזה צריך לקרוא רק מי שסיים את גודצ'יילד כבר, בשביל שני הסיפורים הראשונים (הפגישה עם מרי, והפגישה עם ריף) כדי לסגור פערים. למי שקורא את זה לפי התיאור שלי, אין הרבה מה להפסיד. כי אחרי הכל, הווליום אולי לא גאוני, אבל מהנה הוא כן. וזאת קאורי יוקי, כך שברור לכולנו למה.

Godchild Review

2008-08-29T19:54:00.018+03:00

"Those tears that you stopped me from shedding; Will you be the one to make me shed those same tears now?"

עוד מנגה מוצלחת של קאורי יוקי בהוצאת שוג'ו ביט!

המנגה היא מנגת ההמשך של סאגת קין, למרות שממולץ לקרוא את גודצ'יילד לפני מטעמים אסתטיים XD

למנגה יש 8 ווליומים, האחרון שבהם יצא באנגלית בפברואר האחרון.

כל הווליומים ניתנים לרכישה בישראל, ווהו D:

קין כריסטופר הוא אציל בריטי בן 17 שחי במאה ה-19 ועומד בראש משפחת הארגרבס לאחר מותו של אביו, אלקסיס. תחביבו הגדול הוא אוסף הרעלים הפרטי והמרשים שלו.

אל קין מתלווים אחותו הקטנה בת ה-10 מרי וות'ר, משרתו הנאמן ריפאל "ריף" ראפיט, אוסקר (האידיוט. צריך אחד כזה בכל אנימנגה שהיא) שעוד לא ברור אם הוא מאוהב יותר בקין או במרי, ודומיניק קרהאדור.

וכמובן, בלי לספיילר, לא אשכח לציין את ה"רע" של המנגה- ד"ר ג'יזאבל דיסראלי. (הו, המקריות, קין וג'יזאבל- הבל)

ישנה השקעה עצומה כאן בדמויות, גם מבחינת הסיפור וכמובן התעלות גיאונית מבחינה ויזואלית! למעשה, מה שמשך אותי תחילה למנגה הזו היא הכריכה שמצויירת באופן מרהיב, כשקראתי את התקציר הבנתי שמצאתי אוצר של ממש.

בתחילת הסידרה גודצ'יילד נראת כמו אוסף וואנשוטים שבהם קין פותר לו תעלומות (שקשורות לרוב ברעלים) אבל כמו שאמרתי, זאת רק ההתחלה. פרה-עלילה מה שנקרא. העלילה, ועוד איזה עלילה, תבוא אחר כך.

הווליומים הראשונים תפקידם לעזור לנו להכיר את קין והנפשות הפועלות, בעיקר כשיש מספיק קוראים של גודצ'יילד שלא קראו את סאגת קין לפני כן.

בהמשך אנו מגלים דמויות חדשות (ודיי מעוותות), את העבר של הדמויות המוכרות ואת קו העלילה האמיתי, הטראגי למדי וסוחף הדמעות בניצוחה של קאורי יוקי, האחת והיחידה.

מי הם האנשים העומדים מאחורי האירגון דלילה?

האם גודצ'יילד תיגמר במסיבת תה בגן?

מה הסיפור של ג'יזאבל עם איברים פנימיים?

כל זאת ועוד ב..גודצ'יילד! D<~

גודצ'יילד היא מנגה מותחת, דרמטית, מפתיעה, אפלה, רוויה בבישים ואפילו ברמיזות שונן איי!

וכמו שאפשר להבין מהנ"ל, מומלץ בחום^^~

עריכה של טלטי: סיקור ראשון של מורע שמתפרסם פה! קבלו אותה בכפיים ובאהבה רבה 3>

Fairy Cube Vol.1 Review

2008-08-26T13:11:00.006+03:00

אחרי ששוג'ו ביט סיימו להוציא את כל הווליומים מהסאגה של קין, שזכו להצלחה עצומה (אמנם לא אצלנו, אבל... נתעלם) הם גילו שהם נחתו על מכרה זהב העונה לשם קאורי יוקי והחליטו להתחיל לתרגם עוד סדרה שלה! הבחירה שלהם הייתה מוצלחת באופן יוצא מן הכלל: שני הווליומים הראשונים של 'פיירי קיוב' שיצאו ממש לאחרונה לא רק שנראים מדהים מבחוץ, מדהים מבפנים (הסגנון החדש של קאורי יוקי, למה ציפיתם?) ומתורגמים בצורה משולמת-( הפעם בלי טעויות מגוחכות שהיו כבר כמה פעמים בהוצאות שלהם בעבר) הפכו גם את המנגה הזאת לשווה באופן יוצא מן הכלל להחזיק בבית. מנגה שכולה יופי צרוף.

המנגה מעט לא ברורה בהתחלה שלה. יש בה דברים שרק מקריאה שניה ניתן להבין, אבל בהחלט, זה לא פוגם בשום דבר, ההיפך: הם הופכים את המנגה למותחת בצורה לא נורמלית... אבל אני מקדימה את המאוחר.
אי אפשר לתקצר את המנגה הזאת. אפילו מה שכתוב מאחור הוא לא תקציר אלא סתם פקה -פקה של מילים. אבל אני אנסה לעשות כמיטב יכולתי.

איאן (Ian) אוהב את רין (Rin). גם רין אוהבת את איאן המוזר והתימהוני, שמספר לכולם שהוא רואה פיות. שניהם הבטיחו זה לזו שיברחו ויעברו אל עולם הפיות הקסום... אבל לו רק זה היה כל כך פשוט. את איאן רודף ה'אני האחר שלו'. יצור קסום שדומה באופן מפתיע ללטאה, העונה לשם 'טוקאגה', שרק רוצה להשתלט על גופו של איאן. והוא מצליח, בסופו של דבר, כשהוא גורם לאביו של איאן להרוג אותו.
עכשיו איאן בעצמו רוח. בעזרת ברנש מוזר בשם קאיטו והפיה שלו אינזל, הוא משתמש בחפץ הנקרא 'פיירי קיוב' (– קוביית הפיות. רק לי זה נשמע כל כך עילג?) כדי להיכנס לגוף של ילד קטן, שבעזרתו יוכל (אולי.) להציל את גופו המקורי מידיו הלטאיות של טוקאגה, ויחד איתו גם את רין, אהובתו.

שוב. יש עוד המון קווי עלילה קטנים ומגניבים שמשתלבים בסיפור הזה, אותם תצטרכו לגלות בעצמכם. כי אני לא הולכת לגלות יותר ממה שכבר גיליתי. אבל, אני אוסיף עוד סתם משהו. הווליום הזה מסתיים עם עשרות סימני שאלה. עשרות דברים בלתי פתורים שגורמים למנגה להיות מותחת... אני עצמי מחכה בקוצר רוח לווליום השני כרגע, שיגיע לחנויות אצלנו רק בספטמבר. מוהוהו.

זאת מנגת פנטזיה טהורה ויפהפיה, שמכילה חוץ מפיות מדהימות גם עוד יצורים מעולם הפנטזיה, שכולם מצוירים ביד האומן של קאורי יוקי, ששוב הוכיחה שהיא מסוגלת להתעלות על עצמה גם ברעיונות שלה, וגם בציורים המושלמים שלה.

מה אומר ומה אדבר? לכל אוהבי הפנטזיה למיניהם יש כאן מנה שהיא פשוט אוצר. שווה. אז לכו לקרוא. ולקנות.

הפעם לא התמקדתי בדברים כמו הדמויות עצמן, זה בגלל שאני לא כותבת על דברים כאלה אם לא סיימתי את הסדרה. ולא סיימתי. *מתביישת בצד*

בסיקור של הווליום הבא אני אתייחס להכל. מבטיחה.

בהזדמנות חגיגית זו, אני אאחל מזל טוב לאבא שלי, שיש לו יום -הולדת היום. אז מזל -טוב, אבא ^_^

Cain Saga 3/ Kafka Review

2008-08-22T14:59:00.004+03:00

"Never forget this, Cain… I will never let you be happy…!! You will go through life unloved and you will die alone…!"

עד עכשיו, נראה שההבטחה המאיימת הזו של אלקסיס ממשיכה להגשים את עצמה. הסאגה של קין ממשיכה, לאחר שבווליום הקודם קין התאחד עם החצי-אחות שלו, מרי וות'ר. עכשיו הגענו לסדרה השלישית, הקרויה קפקא. ואם תרשו לי להוסיף הערה צדדית- מכל החלק הראשון של הסדרה, זה הווליום הטוב ביותר. והאפל ביותר. והמדהים ביותר. והמרגש ביותר. אז בואו נתחיל.

הווליום מתחיל לו באווירה מצמררת למדיי כשקין מתעורר במיטה שלו, ומגלה שהוא הורעל. לצד מיטתו עומד גם הדוקטור המוזר והתימהוני-במקצת אלן, "חבר" ילדות בעל שיער ארוך ופחד גבהים. הדוקטור מצווה על קין לנסוע אל הכפר כדי שיוכל לנוח ולהחלים, אבל מנוחה הוא הדבר האחרון שבאמת יוצא לקין לעשות שם. (כאילו שלא תיארנו לעצמנו...)

כמו תמיד, מקרי מוות איומים ומזעזעים רודפים אחרי קין לכל מקום שהוא הולך. לצד המלון בו מתאכסן קין מתחילות להופיע גופות של נערות, שכל הסימנים מראים שנרצחו על ידי ערפדים. חוסר דם, וכל זה. וכשקין הג'נטלמן האבירי שומע צעקה מיוסרת של אישה – כמובן שהוא יהיה חייב ללכת ולהציל אותה. ושם, באופן מתמיה למדיי הוא מותקף על ידי ערפדה בעצמו. והדברים המוזרים בהחלט לא נגמרים כאן: קין פוגש נערה בטירה סמוכה שנראית בדיוק כמו הערפדה שתקפה אותו, אבל כמו שהיא דומה - ככה היא גם שונה. דברים מוזרים מתחילים להתרחש, ונראה שאפילו קין נמצא בסכנה הרבה יותר משחשב, כשגם האנשים הכי קרובים אליו בוגדים בו. האם קין יצליח לפתור את התעלומה האופפת את הכפר ויציל את עצמו, או שכולם ימשיכו לסבול ממוות, רצח, והרבה ערפדים?

כל דרך בה אני אנסה לתאר את היופי של הווליום הזה, לא תעשה צדק עם המנגה עצמה. זו מנגה שחייבת קריאה, שחוץ מסיפור אימה מעולה מכילה גם פסיכולוגיה, רומנטיקה, ועוד כל מיני דברים טובים. ציטטתי כבר בעבר מתוך המנגה הזאת – אם לא קראתם, אתם מוזמנים לחפש כאן- למרות שאפילו הציטוטים לא יצליחו לגרום לאפילו עשירית מהיופי של המנגה לעבור.

מבחינת ציור, קין הפך להיות יותר צעיר מהווליומים הקודמים (שזה, בתרגום לעברית אומר שהציור משתפר לאט –לאט) והסגנון הנוכחי של קאורי יוקי מתחיל להתגלות.
מבחינת עלילה, לא חושבת שהצלחתי בתקציר הלא מתוקצר שלי להעביר את המורכבות והיופי שלה, אבל זה בסדר – גם התקציר מאחור לא הצליח.
מבחינת חיי מדף המנגה הזאת שווה הון.

זאת מנגה שקוראים כמו סרט קולנוע. בדיוק ככה. הפריימים מושלמים מהבחינה הזאת, וזה מה שקאורי יוקי ניסתה לבצע – והצליחה. בנוסף, זאת מנגה שקוראת תיגר על העקרונות של רובנו תוך כדי משחק ברגשות של הקורא, כמו שקאורי יוקי עושה כבר ממזמן. אז, למה אתם מחכים?

ציון שלי – 8.5~9. מנגת חובה לכל אוהד קאורי יוקי וערפדים, וגם לאלה שלא.

Cain Saga / Forgotten Juliet Review

2008-08-13T20:35:00.001+03:00

סוזט (Suzette) רצתה להיות בדיוק כמו ג'ולייט. רק שלה לא היה רומיאו שיבוא לחלץ אותה מהקבר אותו חפרה לעצמה.
אבל מה שלא ברור זה למה, גם אחרי הלווייה, גם אחריה שגופה של סוזט נמצא עמוק בתוך האדמה ואחרי שדמעות של כמעט כל בני משפחתה נספגו בו, סוזט ממשיכה להתהלך ברחובות העיר ספק אדם ספק רוח – כדי לחפש נקמה. אבל במי?

הסיפור הראשון שפותח את הסאגה רחבת ההיקף של קין (חישוב מהיר מחלץ 13 ווליומים ב5 סדרות שונות – שForgotten Juliet היא הראשונה שבהן) הוא סיפור של אהבה ושל כאבי לב, שמלבד כאב הלב של סוזט אנחנו מתוודעים בו כבר על ההתחלה לכאב הלב של קין – עוד לפני שאפילו הספקנו להכיר אותו באמת. ויש הרבה מה להכיר בדמות של קין.

אני חושבת מאיפה להתחיל לדבר על המנגה הזאת, ובאמת שאני לא יודעת מאיפה. הסיפור עצמו מתרחש בלונדון של לפני הרבה –הרבה שנים, במקום שבו תמצאו נשים עם המון מלמלות ושמלות שאלוהים יודע איך הלכו איתן. בזמנים בהם לעשירים היה כוח, כסף ומעמד בעוד העניים חיו בזבל והתפרנסו מקריאת עתידות ברחוב. לקין עצמו בתור היורש של משפחתו (Hargreaves- איך הוגים את זה בלי שזה ישמע מגוחך?, לעזאזל.) אין בעיה של כסף ומעמד. אבל בעיות אחרות ועוד איך יש לו. לאחר התעללות רבת שנים מצד אביו, המון מקרי מוות מזעזעים של בני משפחה, וסתם חוסר מזל ובחירת תחביבים גרועה במיוחד, קין לא צריך להרגיש פרנואיד כדי לקלוט שסביבו יש רק מקרי רצח ש"רודפים" אחריו לאן שהוא לא הולך.

גם הסיפור השני שבווליום, BRANDED BIBI, ממשיך את אותו הקו. קין מנסה לתמרן את חייו תוך כדי שאנשים מסביבו רוצחים זה את זה באכזריות ובגלל סיבות מטופשות. וקין עצמו, כמובן, הוא זה שנאלץ בין היתר לפתור את התעלומה הגדולה והמקורית של "מי רצח את מי". אין מה להאריך פה. הסיפורים, גם אם הם שונים זה מזה בעלילה, דומים בבסיסם. חייו של קין מלאי מסתורין, ואין לו מה לעשות בקשר לזה. מה שלנו יש לעשות – זה לקרוא את הכל. ויש הרבה מה לקרוא.

ועכשיו לעניינים הסטנדרטיים יותר: אהמ. הציור. אחת מהעבודות הראשונות של קאורי יוקי. שזה אומר – ציורים לא משהו בכלל. קין מכוער להחריד, ונראה זקן יותר מהנער שהוא אמור להיות. אבל לא מסתכלים על הציור: הוא ישתפר בווליומים הבאים, עד שיגיע לשלמות של גודצ'יילד – הסדרה החמישית והאחרונה.

הווליום הראשון לא מציע כלום כמעט, חוץ מהפתיחה של העלילה (שהיא לא כל כך נחוצה, אם יותר לי להוסיף), שני סיפורי מתח לא ממש מותחים, ובנוסף "בונוס" של שני וואנשוטים קצרים עתיקים שלא באמת קשורים לכלום – ואף אחד מהם לא היה לי כוח לסיים. התוספת הקטנה של עוד כמה עמודים בסוף לא תרמה לכלום.

אז, מה כן לעשות עם הווליום הזה?
קודם כל, לא להתחיל את הסאגה של קין עם הסדרות הראשונות, זה יוציא כל חשק לקרוא. בואו נהיה כמו האמריקאיים ונתעלם מקיומה של הסדרה הזאת עד אחרי שמסיימים גודצ'יילד. אח"כ אפשר לקרוא את הווליומים הראשונים ואפילו ליהנות מהם, גם אם הציורים והעלילה ממש לא משהו. זה קין, אחרי הכל. קין שולט. וגם ריף. וגם ג'יזבל. וגם קאורי יוקי. צריך לסלוח לה על טעויות העבר, ולהמשיך הלאה, אל מנגות [הרבה] יותר טובות שיגיעו בהמשך. כמו גודצ'יילד למשל.

Neji Review

2008-08-03T10:17:00.001+03:00

"I'm Neji… Just a single life, like my name."

אתה מתעורר. השיער שלך הפך פתאום לבן, ונהיה ארוך הרבה יותר משזכרת אותו. עברו עשרות שנים מאז הפעם האחרונה שפקחת את עיניך. אינך זוכר כמעט דבר ממה שקרה קודם, רק קרעי זיכרונות מעומעמים ולא יותר. מתברר לך שאתה פושע. מתברר לך... שאתה מת.

זה מה שקורה ל"נג'י," (Neji) מספר 205, שהואשם בביצוע מעשי פשע חמורים ונידון למוות יחד עם ארוסתו. לאחר שנותר קפוא עשרות שנים במעבדות של GERA, וכל תיעוד שהוא אי פעם חי נמחק מכל הארכיונים הקיימים, הוא מתעורר... לחייו החדשים והלא כל כך סימפטיים. בגלל הכוחות המיוחדים שהשיג, ועקב בהיותו היחיד מכל שאר המתים שבאמת מודע למצבו, התפקיד שלו כרגע הוא לבצע "שליחויות" למען המדינה, כדי שאולי, אם קצת מזל, יוכל לשחרר את ארוסתו הכלואה אף היא במעבדות ולברוח משם, להיות שוב חופשי.

"באטסו" (Batsu) כמעט מת כשגופו מוצף בסמים קטלניים לא חוקיים. הוא ניצל ממש בנס, ומאבד רק עין אחת. ויחד איתה- גם את החופש שלו. בגופו המתרפא התגלו כוחות מדהימים ואינטליגנציה כמעט על –אנושית שגורמים לאנשים ממעבדות GERA לשים לב אליו במיוחד, ולכן לנצל אותו לעשות בשבילם את העבודה השחורה שלהם. ואיך הם עושים את זה? בקלות. הם מבטיחים לו שיוכלו להחזיר אליו את אחותו, אותה הוא איבד כבר לפני שנים. היא חולה כרגע במחלה קשה, אותה רק GERA יכולים לרפא.

נורמה-ג'ין (Norma Jean) היא רובוט שנמכר בחצי מיליון יחידות ברחבי העולם, וזכה להצלחה כבירה כפסגת הטכנולוגיה הקיימת. היא רובוט שהוא בעצם אישה שיכולה לעשות הכל, ומתנהגת כמו אישה אמיתית לכל דבר. אבל אז, באופן בלתי מוסבר כל סט הרובוטים התחיל להתנהג מוזר: נורמה ג'ין המקורית אפילו הרגה את הבעלים שלה. כל מי שקנה את הרובוט התבקש לכבות אותו ולשלוח חזרה למפעל; רובוט לא אמור לפגוע בבעלים שלו, ולכן נורמה ג'ין מיועדת כרגע להשמדה, ללא דיחוי. אבל הסיפור לא עד כדי כך פשוט: מה לכל הרוחות גרם לנורמה –ג'ין להשתגע?

ואיך שלושת הסיפורים האלה מתחברים? שאלה טובה. שאלה שNeji עונה עליה בצורה –כמעט- מושלמת.

שלושה סיפורים. ארבעה פרקים. ווליום אחד. וקאורי יוקי אחת אלוהינו, שכתבה, איירה, והוציאה מתחת ידיה מנגת מדע –בדיוני מדהימה פשוט.
כי מי אמר שקאורי יוקי לא מסוגלת למד"ב? שיאכל את הלשון. כי המנגה הזאת... טובה. יותר מדיי טובה. אלוהית. כמעט.

כמה עשרות שנים לעתיד המנגה הזאת מתרחשת. העולם שלנו נראה אחרת. אבל הציורים של קאורי יוקי נראים מושלמים בכל תקופת זמן שהיא. זהו סיפור שהוא גם פנטזיונרי במקצת, גם מדע בדיוני טהור ומשולם, גם פסיכולוגיה שמצליחה להשאיר את כולנו עם פה פעור, גם הומור (ולא הרבה, אבל עבר את שלב הגיחוך כבר ממזמן). גם אותו ז'אנר קאורי יוקי מיוחד שכולל מוח מעוות, טוויסטים (וכאן הם אפילו מוצלחים הרבה יותר! תהרגו אותי, היא הצליחה להפתיע אפילו אותי! למרות שעקבתי אחרי הכל בשמונה עיניים כמעט!).
בניית עלילה? מושלמת. בניית דמויות? לוקה בחסר, יחסית למנגות אחרות –אחרי שהתרגלנו בקטע הזה לקבל הרבה יותר נאלץ להתפשר על רמת הסביר פלוס-מינוס. ציורים? משתנה, לרוב זה וואו אבל שוב – ישנם פריימים שאכזבו. אבל עדיין – הכל קאורי יוקי. הכל שווה.

אז לסיכום? אוהב מדע בדיוני? רוץ לקרוא. אוהב קאורי יוקי? רוץ לקרוא אפילו יותר מהר, למרות שהרף ירד פה מעט. אני אהבתי – אהבתי – אהבתי. אני אדרג את המנגה כ9, כי היה אפשר הרבה יותר, אבל.... אל תקשיבו לי! לכו לקרוא!

BloodHound Review

2008-07-27T16:54:00.001+03:00

חברתה הטובה של ריון קאנו (Rion Kanou), נערה בשם שיהו (Shiho), נעלמת באופן מסתורי. כבר שבועות קודם לכן ההתנהגות שלה נראתה תמוהה למדיי לריון, כשבשיא עומד הווידוי של שיהו שהיא התאהבה נואשות בערפד ונותנת לו ברצון מדמה. שיהו נחטפת, והופכת להיות אחת מתוך כמה וכמה תלמידות תיכון שנעלמו באותה שרשרת מקרים מפחידה של חטיפות ורצח, שבה כל הסימנים מראים שנעשו על ידי ערפד: הנערות כולן נמצאו בסופו של דבר מתות, צפות בתוך נהר, כשגופן מרוקן מדם. מצוידת בכרטיס ביקור בלתי- מוסבר של מועדון אירוח [הוסט קלאב] מקומי שאותו שיהו שלחה לה ממש לפני שנחטפה, ורצון עז לנקום באותו ערפד לא ידוע, ריון נחושה בדעתה לאתר את הערפד שחטף את חברתה.

בחיפושיה היא מגיעה לאותו הוסט –קלאב ומוצאת את ההוסט האדמוני (והבישי להחריד) ששמו כתוב על הכרטיס ששיהו שלחה לה – סוהו (Suou). היא משוכנעת שהוא האשם, ומנסה להוכיח זאת בכל מצב. אבל לאחר שהוא וחבריו מסרבים להמשיך ולתת לה לחקור בתוך המועדון ומעיפים אותה לביתה במילים לא ממש עדינות – היא שוברת בקבוק יין יקר כדי שתוכל לעבוד שם ותוך כדי לגלות את האמת על המועדון ועל מה שקרה לחברתה... ואפילו על אירועים שקרו בעברה.

המנגה היא במילה אחת- גדולה. שלושה פרקים, ווליום אחד, שיש בהם הכל. עלילה מותחת, מלאה ו[כמעט] מחוסרת חורים, הומור, דמויות ראשיות מורכבות ומדהימות להחריד, ציורי קאורי – יוקי מדהימים, במילים עדינות. עוד הומור. בישים בשפע. (ואם תרשו לי להוסיף, אפילו קמצוץ שוג'ו-איי בפרק האחרון). הפרקים הם על אותו קו עלילה, אך כל אחד עומד בפני עצמו בתור סיפור כמעט מושלם... בקיצור, זאת מנגה שכל אחד חובב-ערפדים ייהנה ממנה, ולאו דווקא רק מכורי אופל מושבעים. אני, באופן אישי, כבר קראתי אותה כמה וכמה פעמים, וכל פעם נהנתי מחדש. כך ש... מומלץ בחום~!

אני הייתי נותנת ציון 10. ואם היה אפשר לתת יותר...

Ellie in summer clothes - Review

2008-07-25T17:30:00.002+03:00

אלי מעולם לא הייתה נערה פופולרית. חייה, במילים עדינות, היו מיוסרים. תוך כדי מרדף אחרון אחרי אהבתה האמיתית, אדון מקיטה, כדי שתוכל לספר לו את האמת על רגשותיה היא... מתעוררת בכיתה, באמצע שיעור בבית הספר ומועפת החוצה. ואז היא מגלה שהיא נמצאת כרגע, באופן מפתיע, בגופו של נער בשם רואיצ'י.

המנגה הראשונה המפורסמת של קאורי יוקי נוגעת במעט העמודים שלה באהבה, חברות, סבל ובגידה, והיא טובה יחסית לעבודה של נערה (יוקי ציירה אותה עוד בשנותיה בבית הספר!) זאת מנגה של פרק אחד, מבולבל למדיי הייתי אומרת, שבו אנחנו נעים בו-זמנית בעבר ובהווה של אלי, הדמות הראשית, בעוד היא מנסה לסגור את המעגל האחרון שנותר פתוח בחייה, לפני שתעלם שוב מחייהם של רואיצ'י ומשפחתו.

המנגה לא מתאפיינת בציורים מדהימים או בעלילה מדהימה, היא סטנדרטית יחסית והצד הויזואלי בהחלט לוקה בחסר, אך היא בהחלט נוגעת ומרגשת, ועקב היותה העבודה הראשונה של המנגה-קא האלוהית קאורי יוקי היא מהווה חובת קריאה לכל מעריץ מושבע שלה.

המנגה מפורסמת בין היתר כסיפור-צד בווליום ה-3 של Cain Saga, KAFKA.

הורדה ישירה: MediaFire [נסרק על ידי טלטע, לא ערוך]

Count Cain / 3 / KAFKA/ Quotes

2008-07-20T13:32:00.001+03:00

Riff: I only wish to be near you and serve you.
Cain: Good… Be close to me as the air that I breathe…

Cain: …I hate you. Why do you even care…?
When everyone else wants to stay away from me…?!
DR. Allen [Jizabel]: Earl… When you want to cry… You should cry.
Cain: Don't touch me. You make me nervous.
I hate anyone… who watches… me… and knows what I'm really like…

~

Riff: Ms. Mary Weather… please look after him…!
Protect him from all the sadness in this world.
Because I'll never be able to protect him… ever… again…!

~

Mary: yes… he was like the air that you breathe, Cain!
You'll finally understand when he's gone…
How quietly he protected your world.
How indispensable he was.
The more you realize that… the harder it will be to breathe.
You'll suffer… and suffer.

~

Cain: would you call someone who can't live without you, a sinner…?
And would you call his love you a sin?

~

Jizabel: even now your father still… loves you more than anyone else in this world because of the blood ties that you both share… and he also hates you more than anyone else too…!!

Boys Next Door Review

2008-07-11T11:38:00.001+03:00

איך אפשר לקחת מנגה מושלמת, קצרה ככל שתהיה, ולתקצר אותה בכמה שורות בלי לאבד את כל היופי שבה? איך אפשר מתוך ים של דמעות לספר סיפור מדהים על אהבה, כאב, מוות וחיים, בלי לפספס לפחות תשעים אחוז ממנו? אי אפשר, זה בטוח. אני אנסה בכל זאת כמיטב יכולתי לספר על יצירת האומנות שנקראת Boys Next Door, שהיא, לדעתי, המנגה הטובה ביותר של קאורי יוקי. זאת דעתי, אבל אני בטוחה שגם אלה שלא יסכימו איתי בקביעה הזאת יוכלו לאשר שהיא נמצאת במקום גבוה מספיק בשביל להקנות לה ציון 10 עגול ויפה, בכל קנה מידה אפשרי.

לאדריאן לא היו חיים קלים בתור בן של זונה, אבל הכאב והבלבול שנגרמו לו מכמות הגברים ההיסטרית שהגיעה אליו הביתה היו כאין וכאפס לעומת הכאב שנגרם לו כשאמו נטשה אותו בקרנבל וחזרה לבדה הביתה. יומיים לקחו לו למצוא את דרכו חזרה, ושם, על הספה בבית הוא מצא את אמו מתבוססת בדמה. אמו התחננה לעזרה, אך אז איבד אדריאן את שפיותו וגאל אותה בהינף סכין מייסוריה. לאדריאן היה קשה לעכל את הטירוף שהשתלט עליו. שנים אחר כך הוא הפך למורה כדי לעזור לילדים שלא יהפכו להיות כמוהו, ובלילות הוא הסתובב ברחובות ורצח זונות שזכו לגורל כמו אמו. אבל כל זה נמשך רק עד שהוא פגש את לורנס.

לורנס, נער בן 14, משמש כזונה ממין זכר בלית ברירה. הוא מנסה לברוח כמה וכמה פעמים, אך נתפס כל פעם מחדש ומוכה כמעט למוות. כשהוא עובר מדי פעם ליד בית הספר הוא לא יכול לפספס את חיוכו העצוב של אדריאן, שלא יוצא ממחשבותיו. ואז, כשהוא מוצא את התג שקנה אדריאן לוולפי האיגואנה שלו, הוא מנצל את ההזדמנות כדי לגרום לאדריאן לעזור לו לברוח ולצאת לחופשי. בדרך, שניהם גם הופכים לזוג...
אבל לא בטוח שהגורל האכזר ייתן לשניהם להיות ביחד ולחיות חיים של א ושר ועושר... בכלל לא בטוח.

In my crazy world, above all others…"
You were the only one who was the ugliest.
You were the only one…
Who was the most beautiful."

המנגה, כפי שבטח כבר הבנתם בינתיים, היא מנגת שונן-איי שגובלת ביאוי. סיפור האהבה העצוב והמדהים הזה הפך את המנגה הזאת לאחת המוכרות בז'אנר. היא מכילה שלושה פרקים שכל אחד מהם יפה יותר מהשני, וכל אחד מהם הרבה יותר עצוב מקודמו. העלילה? מורכבת, אבל במידה הנכונה ביותר. רומנטיקה? יש ויש. ציורים? מושלמים. אחת העבודות הטובות ביותר של קאורי יוקי, אם לא הכי טובה. דמויות? בנויות בצורה מושלמת, הכי מושלמת שאפשר. מה עוד צריך? אה, כן, המון נייר טישו. המון. אל תגידו שלא הזהרתי.

המנגה הזאת היא "חובת קריאה" לכל אלה שמוכנים לקרוא BL. חובה!
הדירוג שלי הוא 10 עגול. ו-אוף. אני עדיין מרגישה שלא תיארתי את המנגה הזאת טוב מספיק, כמו שמגיע לה. פויה לי. פויה.

Cruel Fairytales Review

2008-07-10T20:04:00.001+03:00

"זהו סיפור שהתרחש לפני הרבה זמן... סיפור על אהבה בין מלאך שגורש מגן העדן עקב שבירת טאבו מקודש ובת אדם... יום אחד, הנערה נלכדה בתוך מעגל של מכשפות מרקדות. באותו הרגע שבו המכשפות עמדו להרוג אותה, המלאך החליט לירות בה אחד מחציו..."

לוצ'יה היא יתומה אשר חיה במשך שנים עם אמא מאמצת, ולאחר מכן בבית יתומים. עברה הוא לוט בערפל גם בשבילה. הקשר היחיד שלה לעברה הוא בובת מלאך קטנה שהייתה איתה מאז ומתמיד. יום אחד, גבר מוזר העונה לשם מרטין בא לאסוף אותה אל אחוזה גדולה בתוך היער, שם ג'וליאן, בעל האחוזה, מחפש את אחותו הקטנה שנעלמה ביער לפני שנים ונחשבת למתה. אל האחוזה מובלות נערות בעלות שיער בלונדיני ועיניים כחולות כדי שיוכלו עם קצת מזל להפוך להיות האחיות של ג'וליאן הנאה והעשיר. אבל אז, לאט –לאט, אחת אחרי השנייה הן מתחילות להיעלם באופן מסתורי... מתברר שלאחוזה המלאה בובות יש יותר מסוד נסתר אחד...

Cruel Fairytales, אחת המנגות היותר ישנות של קאורי יוקי, שני פרקים קצרים סה"כ, מכילה כל מה שמנגות קאורי-יוקי מכילות בדרך כלל: סיפור אפל עם היבטים פנטסטיים, עלילות מורכבות, גיוון בדמויות, פסיכולוגיה, רגש, טוויסטים על ימין ועל שמאל.
המנגה היא אחת מהמנגות היותר ישנות ורואים את זה, גם בצד הוויזואלי וגם בעלילה עצמה, שהיא מעט לא מובנת בקריאה ראשונה. אבל היא בהחלט שוות קריאה. ואני אפרט גם למה.

זוהי מנגה קצרה, אך מכילה המון. קווי עלילה שכוללים בין היתר את הסיפור של מציאת האחות – שהצליח להימנע מקיטש במחיר של דמעות - הסיפור של הנערה, המכשפות והמלאך שהצליח לרגש למרות שהנכנס בכמה שורות מועטות, הפיתוח האומנם לא מושלם [אבל בהחלט מספיק עקב העובדה שזאת מנגה קצרה מאוד] של הדמויות ה"ראשיות".
המניעים של רובן לא ברורים, חורים לא חסרים פה, אבל אף אחד מהם לא הפריע לי באופן אישי ליהנות מן המנגה הזאת. הסוף... תמוה, אך סופי. המנגה משאירה אחריה צל אפל במיוחד, כמו כל סיפור אימה קצר –כי זה בעצם מה שהיא אמורה לעשות. אין פה גאונות, אבל חכמה פשוטה כן. סיפור אפל ואפשר גם לקרוא לו פסיכולוגי – ומעל הכל- זהו סיפור אנושי. גם אם לא ברור למה, ואיך... גם דמעות הצליחו להשתחל לסיפור הזה.

מה שכן חסר במנגה זה ציורים טובים. אז מי שלא אוהב את ציוריה הראשוניים של קאורי יוקי... טוב, אין לו מה לחפש פה. אבל קחו המלצה שלי- אם משעמם לכם ואין לכם משהו יותר טוב לקרוא – תוכלו בהחלט למצוא כאן כמה דקות של הנאה.

לחובבי הז'אנר בלבד.

Psycho Knocker - Review

2008-06-29T07:54:00.001+03:00

"All you, Psycho Knockers… are unaffected by those guys knocking at the door."

אשינה, בת טיפש-עשרה ממוצעת, דלוקה כבר הרבה- הרבה זמן על נער בשם אייג'י, אבל בגלל טבעה הביישני היא לא מעזה לומר זאת בפניו. למען האמת, אשינה היא לא בנאדם של דיבורים בכלל: היא אחת מאותן דמויות רקע, זאת שתמיד פוסעת בעקבות הבחורה הפופולרית ביותר ונשארת חבויה עמוק בתוך הצל של עצמה.
אבל אז, כשאשינה מוצאת את האומץ לספר לאייג'י את הכל ביום ההולדת שלו... אלי, הבחורה הפופולרית, "חברתה הטובה" של אשינה – חוטפת ממנה אותו מתחת לאצבעות.

מרגישה נבגדת, אשינה מגישה בקשה לעזרה ל"מישהו" בתוך מכונת פרינט-קלאב ישנה. "מישהו", ששמועות אומרות שעוזר לבנות כמוה – שמשהו חסר להן בחיים. והיא... היא מבקשת להיות יותר יפה מאלי, ולהשיג את ליבו של אייג'י אהובה. אבל אז, כשבקשתה נענית על ידי "ריריקו"...
היא מגלה שריריקו אכן ממלאת משאלות של אנשים, אבל היא עושה את תמיד בדרך שלה... שהיא תמיד תהיה הדרך הגרועה ביותר שאפשר לדמיין!

Psycho knocker היא מנגה קצרה של שני פרקים מז'אנר הפנטזיה הגותית, אך יש בה תחושה שהיא קצרה מדיי. למנגה יש פוטנציאל לא-ממומש, והרעיון הכללי היה יכול למלא לכל-הפחות ווליום אחד. אבל עדיין, מדובר כאן על מנגה אפלה, בעלת קו עלילה חביב ביותר לחובבי ז'אנר האימה. אמנם זאת לא יצירת אומנות שמדברים עליה שנים, אבל היא בהחלט מנגה טובה לקריאה שלא נותנת תחושה של בזבוז זמן. בנוסף, כמו כל מנגת קאורי יוקי – הצד הוויזואלי ממש טוב. לא יצירת אומנות אמנם – אבל בהחלט לא מעצבן את עין ויוצר חווית קריאה מגניבה [ואפלה] במיוחד.

בכללי: 7.5.

ולמה? כי אני רוצה עוד ווליום. למרות שאין כבר סיכוי. העלילה לא מפותחת, וזה בהחלט הורס.

Devil inside - Review

2008-06-28T07:59:00.001+03:00

"התפוח לא נופל רחוק מהעץ" לא תמיד נכון. אבל במקרה של ריק רנדול כן. סבא שלו ביצע מעשה גבורה הירואי והרג ערפד שרצח עשרות נשים, ייבש את דמן ותלה אותן הפוך מהתקרה שלו. אבל שניה לפני שהערפד הפך לו לאפר הוא נשך אותו בצוואר ועירפד אותו לחלוטין... אחר כך, הגנים המעורפדים של הסבא עברו גם אל הנכד שלו, ריק האומלל.

מהרגע שהגיע לגיל שש-עשרה, ריק מתחיל לחוות תסמיני התערפדות מואצים. הוא מתעלף בשמש, שלא לדבר על להיות מסוגל להסתכל עליה- לא מסוגל גם להתקרב לשום ולצלבים... נו, אתם יודעים, כל סיפורי הערפד המוכרים. הכל הופך להיות מוזר לו מאוד – הוא מטומטם מדיי בשביל לעלות על זה בעצמו- עד שאמא שלו נועלת אותו במרתף ומספרת לו את האמת הברורה לכל חוץ ממנו: הוא ערפד.

מאז, ריק צריך להתרגל לחיים בתור ערפד עם דחפים ורצונות חזקים להפליא. הוא צריך להילחם בדחף למצוץ את הדם מאנשים. להיזהר מאוד-מאוד לא להרוג אותם בטעות, לא לפגוע באנשים האהובים סביבו, לתמרן בין אהבתו(?) שאיננו מסוגל להגיע אליה... (נו, היא נושאת על עצמה צלב).
סבא שלו הצליח להשתנות ולשלוט בגנים הרצחניים שלו. האם גם ריק מסוגל לכך?

המנגה הקצרצרה הזאת בהחלט לא משהו. אחת מהמנגות העתיקות של קאורי יוקי – ורואים את זה. עלילה צולעת במקצת, ולא עמוקה במיוחד. טוויסיטים? מוזרים למדיי. ציורים לא מרשימים במיוחד, ואפילו קצת מעצבנים. התמקדות בפרטים שוליים יותר מאשר באקשן שהיה נחמד אם היו מוסיפים לו עוד קצת עמודים. סצנת קרב בחצי עמוד?? מה-? ומעבר לכך: בניית דמויות לא מוצלחת- הן יצאו יותר קרוב לבובות חסרות אופי. סוף ביזארי לחלוטין, שגורם לכם לתהות מה אתם עושים פה בכלל וקוראים את זה.

עזבו אתכם. מחפשים ערפדים? וומפייר נייט עדיף. כמה טוב שקאורי יוקי השתפרה מאז. נקודת אור אחת במנגה: 31 עמודים. קצרצר עד קומפקטי. וטוב שכך.

Kaine Review

2008-06-16T16:48:00.003+03:00

To me – this dream is just like death
When I wake up I'm born again
I rise from death just to be dragged
Through the same sin every day

Inside this black & white dream
… Is it living which I'm tired of,
Or is it dying?
But IT let's me throw away all the sins
During THAT moment-
The stage let's me live in this world!

לכל אחד יש מישהו אותו הוא מעריץ. מישהו שהוא מביט בו, וחושב שהוא קרוב לשלמות. מישהו... שהוא רוצה להיות כמוהו. תארו לעצמכם שבאמת ניתנת לכם אפשרות כזאת: להתחיל לחיות בתור הדמות הזאת שאתם מעריצים, עם כל מה שקשור בכך. לשינוגו ניתנת אפשרות כזאת: יותר מדויק להגיד- אין לו ממש ברירה.

שני אחים, תאומים זהים, מופרדים בגיל צעיר בגלל גירושים מזעזעים של ההורים. אחד עובר לגור עם האימא – השני עם האבא. הם מנותקים לתקופה של שנים, ללא שום קשר, בלי דרך להיפגש – ואז, כשהאם מתה בשריפה, הם רואים זה את זה לבסוף בהלוויה שלה. אז מגלים ששני האחים לא היו יכולים להפוך ליותר שונים.
בעוד שינוגו הוא ילד-טוב שומר חוק וביישן בצורה מטורפת, קין מטפח את חלומו להיות זמר רוק ועושה הכל כדי להגשים את חלומו. שינוגו מעריץ את קין. וקין, מתברר, מעריך מאוד את אחיו התמים והשקט. ואז, תקופה מסוימת לאחר מכן, שני האחים מעורבים בתאונת דרכים קטלנית. קין מת על המקום. שינוגו נכנס לקומה במשך חודש.

לאחר אותו חודש, כששינוגו מתעורר - כל עולמו מתהפך: השיער שלו אדום כמו של קין. מתברר שהמפיקה של הלהקה של קין, כשגילתה שהוא מת בתאונה – החליטה שהיא לא רוצה להפסיד כל מה שהשקיעה בקין. ולכן היא קברה את גופתו של קין בתור שינוגו, ואת שיערו של שינוגו מחוסר-ההכרה היא צבעה לאדום. היא מאיימת על שינוגו ומכריחה אותו לחיות בתור קין – עם כל מה שכרוך בזה – ואם רק יעז לספר למישהו... יאשפזו אותו בבית משוגעים.

לשינוגו אין ברירה: הוא ממשיך לחיות את חייו בתור קין – עד כמה שהוא יכול. למרות שהוא מקבל שיעורי פיתוח קול ועזרה מכל חברי הלהקה שבטוחים שהוא איבד את זכרונו – הוא איננו מסוגל להיות קין. אבל תוך כדי כך הוא מגלה את הצדדים האפלים יותר באישיותו של אחיו התאום שהוא מעולם לא שיער שקיימים, את כל מה שעבר בחייו, את הקשרים שלו עם חבריו... את האח אותו לא הכיר. תוך כדי כך, השיר של חייו של קין נחשף לנו – שורה אחרי שורה.

המנגה הקצרצרה הזאת של שני הפרקים מכילה הרבה יותר מדרמה פסיכולוגית: תוך כדי שאנו נחשפים לחייו האומללים של קין, אנחנו מגלים צדדים קרים ואכזריים של תעשיית המוזיקה, מזימות של מפיקה מרושעת שכל רצונה הוא להתעלל עוד ועוד בזמר שלקחה תחת חסותה ובמעריציו... הרוב טוענים ש"קין" היא מנגה ממוצעת של קאורי יוקי, שלא מחדשת לנו דבר. אבל אני לא מסכימה עם הקביעה הזאת, ממש לא. המנגה הזאת מיוחדת. מיוחדת, ונוגעת. זאת מנגה שמשלבת את ז'אנר הדרמה עם הצד האפל שעליו יוקי אוהבת לכתוב, וכך, תוך שמירה על הסגנון המיוחד שלה – היא מצליחה לגרום ללב של כולנו לרטוט. הציור, כמו תמיד, מהמם. רוב הפריימים מתמקדים בדמות של קין עצמו – שהוא בישונן אמיתי, ובשל דיי – שהוא אחת הדמויות הכי מגניבות בעולם [שאגב, נורא מזכיר את הדמות של קאטו מAS].
המנגה אולי קצרה – אבל יש בה כל מה שצריך להיות במנגה, לא יותר ולא פחות. הכל מגיע במינון מדויק, מה שהופך את המנגה לשוות קריאה – אם לא חובת קריאה.

עוד משהו שיש במנגה הוא הטוויסט המפתיע בסיום, שגרם אחרי קריאה חוזרת ממשיך להדהים בגאוניותו. במילה אחת: וואו.

עלילה – מדהימה. כמה קצר – ככה טוב. המנגה מותחת, מלאת טוויסטים, לא מניחה גם אחרי העמוד האחרון – רק בו מצליחים באמת להבין מה הלך שם – והוא חותם הכל בצורה מושלמת. צריך ראש כדי להיכנס למורכבות של המנגה הזאת, זה נכון – אבל זה בהחלט שווה ניסיון.

ויזואליות – קאורי יוקי במיטבה. אמנם ההתמקדות מוקדשת הרבה יותר לדמויות עצמן – אבל לא חסר שם דבר בכל מקרה.

ולסיכום: 9, למנגה פשוט מדהימה.
ולמה? הדמות של סין נורא הפריעה לי. מספיק בשביל להוריד נקודה שלמה.

You are my wings

If I didn't have you

I would never be able

To live in this world

Angel Sanctuary Volume one

2008-06-10T20:29:00.001+03:00

"אני אמצא אותך. לא משנה כמה השתנת, אני אזהה אותך.וברגע שתחיי מחדש... אלוהים, מלאכים ובני אנוש כבר לא יהיו יותר."

מונולוג האהבה הכובש של קוראי, אדונית הדרקון. תהיו קצת רגשנים, אנשים.

מחשבים מתחילים להרוג אנשים. או ככה זה לפחות נדמה בהתחלה. חמישה בני נוער נמצאו מתים באותו מצב – יושבים מול המחשב, מול אותו משחק. לחלקם התפוצץ הראש. לא משהו מלבב במיוחד, זה בטוח. ולמשחק הזה קוראים Angel sanctuary, "מקום מפלט למלאכים". ככה בדיוק מתחילה עלילת הפרק הראשון של המנגה המפורסמת ביותר של קאורי יוקי.

סטסונה מודו, חמש שישיות יפני -שישית בריטי, חוטף מכות בעיקר בגלל ששיערו הבלונדיני עצבן מעט חבורת בריונים לא סימפטית. אחר כך, הוא עוד חוטף מכות גם מאחותו הקטנה שרה בגלל שאיחר ל"דייט" שלהם בנוסף לכל. טוב, סטסונה, מתברר, הוא חתיכת ילד-כאפות של העולם ושל אלוהים: הוריו גרושים, אמא שלו לא סובלת אותו, בריונים מתעללים בו דרך קבע, הוא ניחן בחוסר טקט גמור, ומעל הכל- הוא מאוהב כליל באחותו הקטנה.נשמע מוכר? קווי העלילה עד כה לא מקוריים במיוחד. ראינו אותם קודם בעשרות סדרות שונות. אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: הדבר הכי מדהים בסדרה הזאת הוא השילוב המושלם-כמעט בין מאות פרמיסים, דמויות וקווי עלילה. אז אל תתאכזבו כל-כך מהר. האקשן- ויש המון אקשן- יגיע עוד מעט. ויחד איתו עוד עשרות הפתעות, רגעי מתח, אימה ועשרות בישים, ואני יכולה גם להבטיח לכם שתצטרכו כמה ממחטות. אבל מיד אחר כך תצטרכו גם לנגב כמה וכמה דמעות צחוק, כי גם הומור (אפל למדיי) לא חסר כאן. כי זה מה שהכי מדהים במנגות של קאורי יוקי (האלילה): היא יוצרת סיפור מושלם, שעושה כל מה שסיפור יכול וצריך לעשות, בשילוב עם אחד מסגנונות הציור היפהפיים ביותר שראיתי מעודי.

אזהרה! ספויילרים לעלילה נמצאים כאן בשפע. בהמוניהם. עם כל קרובי המשפחה שקיימים להם, השכנים וחיות המחמד. ראו הוזהרתם.

ולענייננו: סטסונה הוא לא האומלל היחיד בווליום הזה. רורי סאיקי, חברתה הטובה של שרה, סובלת מהצקות גם מבנות וגם מסטסונה פה-גדול. מדוכדכת-משהו, היא הולכת ברחוב ופוגשת אדם מוזר וחתיך להפליא, שלא רק שמספר לה כמה היא מיוחדת, גם נותן לה מתנה: דיסק בשם angel sanctuary. וכשהיא מנסה אותו, היא מגלה שם מלאך בשם רוזיאל שמדבר אליה, מעודד אותה ואומר לה כמה שהיא חשובה, מיוחדת ויכולה להתחזק. והיא בהחלט מתחזקת: המשקפופרית מעוררת הרחמים מחליטה לשים עדשות ומתחילה למשוך תשומת לב, ומבקשת משרה שתעזור לה להשיג את סטסונה.

באותו הזמן סטסונה, מתברר, נמצא במעקב: גם אותו אדם(?) מוזר שהביא לרורי את הדיסק, וגם שני שדים מהגיהינום בשם קוראי וארקנה, שחושבים שמשהו נורא -נורא מוזר בו: הוא גלגול של אחת המלאכיות החזקות-היפהפיות-המושלמות ביותר – אלקסיאל. כששרה, רורי וסטסונה נפגשים – אחד השדים משליך אבן גדולה על החלון בחדר שבו הם היו. סטסונה –בתור האוהב הנצחי והאביר-ללא-סוס- ישר קופץ להגן על שרה. רורי נפגעת, ומתעוורת. ומאותו הרגע –מרגישה נבגדת. היא מאשימה את שרה במה שקרה לה. המלאך מהמשחק, הלורד רוזיאל, מעודד את רורי ומבטיח לה שהוא "ימחק" את שרה, דהיינו – יקלף לה באיטיות את כל העור מהגוף ויתעלל בה עד מוות.

בינתיים,בבית הספר, תלמיד בשם מאטסונו עוזב את הכיתה בטענה ש"המלאך קורא לו". אותו מאטסונו, נמצא מת לאחר מכן מול המחשב, כמו כל קודמיו – מול אותו משחק. סטסונה, שכבר קלט שמשהו נורא מוזר בכל העסק הזה, נזכר פתאום שגם רורי קיבלה את אותו דיסק מהאיש המוזר, וישר רץ אליה הביתה. שם, הוא מוצא את שרה, את הוריה הישנים של רורי – ודלת נעולה. הוא מנסה לפתוח את הדלת, בדיוק באותו רגע שבו המלאך רוזיאל – בעזרת בני הנוער שגייס לעזרתו – מצליח להוציא את תוכניתו אל הפועל: להשתחרר מהכלא שלו. הפסקת חשמל מתחוללת בכל רחבי טוקיו. טדדם. רוזיאל, שזה עתה שוחרר והשתלט לחלוטין על גופה של רורי, מזהה את אלקסיאל בגופו של סטסונה. אימא'לה. סצנה מזעזעת במיוחד.

רורי, שהיא כרגע כמובן 100% רוזיאל, מבריאה לחלוטין. פלא גדול. סטסונה מלווה את שרה לביתה, ובדרך כששרה מותקפת בידי בריונים לא חביבים הוא מציל אותה ונפגע. אמא שלהם מוצאת אותם מאחורי הדלת כששרה מלקקת את הפצע של סטסונה, ומפרידה ביניהם באלימות. קטן, האיש המוזכר לעיל שמתברר כמלאך אף הוא, מוצא את רוזיאל ומבקש ממנו לחזור ל"אצילות", אי-שם בשמיים כדי שיוכל להשליט שם סדר, אבל הוא מסרב לעלות לפני שיוכל להעיר את אחותו התאומה – אלקסיאל – השוכנת בגופו של יקירנו. וכדי לעשות זאת, יש הרבה עבודה לפניו: בעזרת גופה של רורי הוא משתלט על כמה בריונים כדי שיחטפו את שרה – שהיא הדבר היחיד שבעצם מהווה את הקשר של סטסונה לעולם הזה.

סטסונה הגיבור יוצא אל מבצע ההצלה תוך כדי שקירה- הסנפאי החתיך שלו- (שמתברר שגם הוא לא מי-יודע-מה-אנושי) עוקב אחריו. הוא מבין שרורי בעצם לא עצמה בשניה ש"היא" מספרת לשרה כמה היא מתעבת אותה. כל העולם ואשתו מתקיפים את סטסונה, מכים אותו, מורידים לו יד או שתיים, ואלקסיאל –לתדהמת כולם- עדיין מסרבת להתעורר. סטסונה ניצל לבסוף כש"אדם קדמון"- [הגדול במלאכים שעזב ומיקומו כיום לא ידוע]- מציל אותו, מרפא אותו, וגורם לרוזיאל לברוח לאלף-עזאזל. או שבעצם לא. מה שיוצא זה שרוזיאל מעוצבן בצורה מטורפת, אבל הוא עוד יהיה בסדר.

כאן, על ידי קוראי, מתגלה לנו הסיפור של אלקסיאל, המלאכית שהצילה אותה כשממלכת הגיהינום ("גהנא", בהגייה יפנית) הושמה בידי המלאכים, ופתחה במרד נגד האל שמעולם לא אהב אותה, ולבסוף, כשנשברה החרב שלה היא נלכדה ונשלחה לעונש בעולם הזה: להיוולד מחדש שוב, ושוב, ושוב. קוראי, שמתגלה גם כשדה נקבה (הפתעה גדולה, באמת) נשבעת להפוך את אלקסיאל ל"אישה" שלה.

סטסונה מחזיר לבסוף את שרה המעולפת לביתה. הוא יושב לצד מיטתה, ונזכר בינתיים בדברים שעברו עליהם בעבר, ובהבנה שהייתה בו כבר שנים – שרה היא היחידה בשבילו. הוא מנשק אותה בדיוק כשהאימא המאיימת נכנסת. הו, וול. תודו שידעתם שזה יגיע בסופו של דבר.היא מגרשת את סטסונה, אבל שרה מתעוררת ו-הפלא ופלא- היא הייתה ערה כל הזמן הזה וגם היא אוהבת את סטסונה עד כלות הנשמה. אבל מכיוון שסטסונה איננו מעוניין שאחותו האהובה תגיע לגיהינום בגללו, הוא משקר ואומר ההפך ממה שהוא מרגיש: הוא לא אוהב אותה. הוא ניצל אותה. יש כל כך הרבה אחרות בשבילו.אבל שרה לא מי יודע מה מאמינה לו. היא גם לא מאמינה ל"רורי-רוזיאל" שאומרת שהיא וסטסונה בעצם ביחד.

כי, טוב, האהבה היא הערך העליון בווליום הזה. היא מזיזה את כל העניינים, היא זאת שגרמה לכל הצרות, היא זאת שגרמה לנו להזיל כמה דמעות (או לרצות להכות חלק מהדמויות, גם זה) והיא זאת שבסוף גרמה לקטן להבין שאם הוא רוצה שרוזיאל יחזור לשמיים הוא צריך להשמיד את אלקסיאל. שבשביל זה, כמובן, הוא צריך להשמיד את סטסונה שלנו.

הספויילרים לעלילה נגמרים כאן, ברגע זה ממש. נופפו להם ביד לשלום. הם יתגעגעו.

אז הנה, הסיכום שלי.

עלילה- מבחינת עלילה, לא חסר כאן כלום. יש כאן מספיק בשביל להבטיח שמשעמם לא יהיה לכם כאן. רומנטיקה, פנטזיה, מעט אימה אפילו. אלימות, תלישת איברים גם יש. לא לרגשנים, בקיצור. אבל אוהבי קאורי-יוקי והז'אנר יאהבו את זה, ללא שום ספק.

בניית דמויות- אפשר לאהוב אפילו את רוזיאל. רגע, חוזרת בי: מה זה "אפילו"?! אוהבים את רוזיאל! ולא רק כי הוא בישי מדהים! אם מצליחים להתחבר אפילו לדמות המרושעת ביותר שקיימת שם, אז בטח שהדמות בנויה טוב! גם כל האחרות. אפילו הדמויות משנה החביבות שמלוות אותנו לפריים אחד בלבד [אבל זה בעיקר בווליום של אחר כך].

ויזואליות- במילה אחת: וואו. ציורים מדהימים, מרשימים לחלוטין שדורשים בהייה של נצח, התמונות בתחילת כל פרק הן פשוט שלמות טהורה, כמו כל פיסת נייר שיצאה תחת ידה של האלילה, אמנם איכות הציור טובה קצת פחות מאותה רמת ציור נוכחית שלה (המנגה מלפני עשר שנים פלוס, היה לה מספיק זמן להשתפר) אבל היא עדיין מרשימה בצורה יוצאת-דופן. קאורי יוקי ידועה כשמשקיענית בפרטים הקטנים, ובהחלט רואים את זה כאן.

חיי מדף- מי שאוהב את הז'אנר ייהנה לקרוא את זה שוב ושוב. אני מסוגלת לחתום על זה. אני, באופן אישי קראתי את הווליום הראשון בסביבות שש פעמים בתקופת זמן של שבועיים(!) ונהנתי כל פעם מחדש. בקריאה שנייה מתגלים דברים שלא שמנו אליהם קודם. וגם בשלישית, וברביעית. ובחמישית אפילו. חסרון קטן הוא שלמנגה יש 20 ווליומים, שזה קצת הרבה. עוד לא הכרתי מישהו שיש לו את כולם.

ובכללי- 9.9999999999

ולמה, אתם שואלים? כי עובדה שבווליומים הבאים זה רק משתפר.

וכמה שטויות:המחשב, כמובן, לא מכיר את השם "רוזיאל". הוא, מצידו, היה מחליף אותו ל"עוזיאל". גם סטסונה הוא לא מכיר, ו"סוסונה" נשמע הרבה יותר טוב בשבילו. אם למישהו אי פעם יעלה רעיון לתרגם את המנגה ולהפוך אותה למעוברתת יותר (מלשון עברית, כן?) אני בטוחה שלוורד יהיו כמה רעיון מרתקים בשבילו.