Cain Saga volume 4 -2 parts- Review

החלק הראשון של "קין סאגה" מגיע לסיומו בשני ווליומים דרמטיים, שהם בעצם אחד. או אולי אחד שהוא בעצם שניים. זה לא ממש משנה, נכון? מה שחשוב זה שיהיו בו, בהם- הדברים הרגילים שהתרגלנו אליהם: קודם כל, מה זה קאורי יוקי בלי אופל, דם ומוות? עלילה מותחת, מלאת הפתעות ורגש, קצת הלם וזעזוע, ואותו סגנון ציור מוכר ונוגע ללב?

משפחת הארגריווס הנעלה לא מקבלת בשוויון נפש את החיים ה"הוללים" שקין מנהל; יותר מדיי תעלומות, יותר מדיי התעסקויות בדברים לא ראויים כמו רעל, גופות וחיים של אנשים אחרים. השם הרע שיוצא למשפחה הוא בלתי נסבל מבחינתם. אז דודו של קין מציב בפניו תנאי: אנחנו נאמץ את מרי וות'ר רשמית- אם אתה תתחתן. לא נותרה לו אופציה לסרב. קין משלים עם הרעיון שהוא עומד להתחתן עם ארוסתו משכבר הימים, שזכורה לו כמכוערת ומפגרת – אבל ממשפחה עשירה. אם היו שואלים אותו, הוא היה מעדיף להתחתן עם אחיה, גילברט, שהוא קצת פסיכי אבל לכל הפחות מסוגל להסתכל לו בעיניים. הוא ומרי יוצאים למסע לבקר את משפחת ארוסתו כדי להסדיר עניינים. אבל מי ציפה שזה כל מה שהם יעשו שם?

המשפחה, מתברר, מלאה תעלומות כמעט כמו שהבית מלא במחזרים של אמליין לודרדייל, ארוסתו, שכבר לא אותה מכוערת שזכורה לו מהעבר. וגם גילברט לא בדיוק מה היה פעם- מסיבה כלשהי המוח שלו חזר מנטאלית כמה שנים לאחור. ובאותו הזמן, מתרחשות באזור עשרות רציחות של נשים, איבריהם הפנימיים נעקרים ממקומם, לחלקן נערף הראש. קין, שהסתבך עד מעל לקרסוליו בכל המסתורין שקורה (ונדבק בין היתר בחיידק ה"אוסקר" שמופיע כאן לראשונה) נאלץ לדשדש בכל המקרים, לנסות למצוא יישוב הגיוני למתרחש, ולברר מה הקשר –אם בכלל- למרידיאנה חוזת העתידות היפהפייה והמסתורית, לדוקטור ג'יזבל דיזראלי, אחיו החורג של קין, שזכור לנו מהווליום הקודם.

העלילה לא סתם מחולקת לשני חלקים. אין כאן שום פרט מיותר בעלילה, שום חלק שנמרח מעבר לרצוי. הסיפור מחולק כאן לשני ווליומים בפשטות, בגלל שאין ברירה אחרת, כי אם לא היה לנו ווליום ארוך במיוחד. אז "כרתו" אותו באמצע, בחלק המותח, בדיוק באחד הטוויסטים הגדולים שנמצאים שם. לאורך העלילה אנחנו נתקלים בשינויים שחלים בדמויות, שחלקם ימשיכו להשתנות ולהפתיע עד העמוד האחרון, או עד המוות. מה? זו קאורי יוקי! ברור שיהיה שם מוות.

החלק החלש פה הוא, כמובן, הציור. הסגנון הישן הרבה פחות מרשים. אבל שווה לצלוח אותו בשביל עלילה כל כך טובה. עוד משהו: את שני הווליומים צריך לקרוא יחד, ברצף, אחד אחרי השני, אחרת הם מאבדים חלק גדול ממה שיש להם להציע. כי קין סאגה אחרי הכל היא מנגת מתח. לא אימה כמו גודצ'יילד, מתח טהור. וכמו שסרט מתח טוב לא עוצרים באמצע- גם כאן. את ההפסקות נשימה יש בתוך העלילה עצמה, אל דאגה.

שכחתי לציין: בנוסף לסיפור העיקרי, מופיע בסיום הווליום ה2 עוד סיפור צד, קצר, מקסים ויפהפה, ששווה קריאה בכל מקרה.

סיקור כללי על כל הסאגה יגיע גם הוא.

Meine Liebe ~Eien Naru Traumerei~ Volume 2-4 Review

באקדמיית רוזנשטולץ גדלים ומתחנכים כל המנהיגים לעתיד, העשירים והמצליחים. באקדמיה עצמה ישנה כיתת ה"סטראל" המיוחדת, שבה 5 נערים צעירים שהם ה"כוכבים" של בית הספר, הטובים מכולם, החתיכים שנערצים על ידי כל הבנות, ללא יוצאת מן הכלל. גם אריקה קלאוס נמשכת אליהם, אבל לא רק בגלל היופי החיצוני השמימי שהתברכו בו (לא), אריקה כבר שנים מחפשת את אחיה הגדול, ממנו נפרדה כשהיו קטנים. וכנראה, ממש כנראה, הוא אחד מהם. אבל משחק המחבואים רק התחיל, כי משום מה הוא מסרב לצוץ החוצה, גם כשחצי סטראל מתאהבים באחותו המטומטמת שנבחרה למשרה הנחשקת באקדמיה- עוזרת הסטראל האישית.

הסיפור הוא שוג'ו טיפוסי. שזה אומר המון ריקודים, פרחים, נפילות אקראיות כשגבר נכנס, מסיבות עם ריקודים וחיבוקים לא במקום, אהבות לא ממומשות ודברים שאין מצב שיקרו במציאות- ולו רק בגלל שהם לא הגיוניים בעליל. העלילה, שמתחילה בצורה נחמדה למדיי, מגיעה למצב שבו כל מה שאנחנו קוראים עליו הוא רצף אירועים שהוא כולו רק תירוץ. יום –הולדת לסבתא, מסיבת ריקודים, תחרויות, יום –הולדת לאורפה, כל מיני חגים שאפילו אלוהים לא שמע עליהם. הרוב המוחלט של המנגה מורכב מדיאלוגים בין אריקה לאחד מהסטראל, שמשום –מה הם הגברים היחידים שנראים בבית הספר. ואם כבר הדיאלוגים היו חכמים, מילא. אבל הם לא. גם שאר דמויות הרקע הן שטוחות ושטחיות יותר מילדה בת שנה, ועם רמת משכל זהה. גם אותן הייתי מגדירה כ"תירוצים" אחת –אחת.

יותר מזה, באיזהשהו שלב העלילה כל כך טיפשית שקשה לעקוב אחריה. שתמצא את אח שלה כבר, שלא תמצא, לא אכפת לי. רק תעזבו אותי מהכאב ראש הזה. יותר מדיי טמטום, יותר מדיי חורים, הדמויות אמנם עוצבו על ידי קאורי יוקי והיו יפהפיות בתחילה, אבל הציור עצמו מדרדר וזה כואב, גם אם הוא חוזר לעצמו בווליום האחרון עם השיא של הסדרה, אבל עדיין ישנם 2 ווליומים באמצע שחוטאים לעיצוב דמויות המושלם. גם אם הווליום הראשון והאחרון היו ראוי לקריאה כשמשעמם, השאר שווים בקושי נייר טישו. הסיפור הפסיק להיות מתוק, ובמקום חורים קטנים יש כאן מכתשים שנוצרו מפגיעת מטאור, או משהו קרוב.

אז כן, העלילה מתחילה בצורה סבירה, מדרדרת לתהום חסרת פואנטה בשני החלקים האמצעיים, אבל עולה שוב גם מבחינה עלילתית, גם מהבחינה שחלק מהחורים נסתמו, דברים הוסברו, היו כמה רגעים טובים אבל צפויים מראש (הסיפור של אורפה, לדוגמא) והציור משתפר, אבל... אני לא יודעת אם זה היה שווה את הקריאה של כל החלקים הגרועים בסדרה. זה כל אחד ייאלץ להחליט לעצמו. שוב, רק לחובבות (או חובבי) השוג'ו הכבד וחסר הפואנטה.

Ludwig Kakumei Volume 4 Review

מסקנה א': חיי לודוויג זה כיף. האמנם?

"פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בממלכה רחוקה –רחוקה, חי לו נסיך יפהפה... וכך -וכך קרה לו ולאנשים סביבו..."

הנסיך הג'ינג'י לודוויג כבר מזמן למד שהחיים בממלכה שכולה קסם יכולים להיות ממש כמו אגדה. אך בשונה מהאגדות אליהן אנחנו רגילים, האפלה שוררת בכל, מוות ורצח, קונספירציות ורעל נמצאים בכל מקום. וגם כשפים, רוצחים מטורפים, נסיכות שאוהבות מלח יותר מכל דבר אחר, וסתם טירוף מזדמן. אבל למרות זאת, יש יופי בחיים האלה- כשאתה נסיך מתוסבך שלא מצליח להתיישב בשום מקום, למצוא אישה שהיא בו זמנית E-קאפ ושפויה, כשאתה מסתיר אוספים לא קונבנציונליים מאחורי דלתות נסתרות... בקיצור, כשאתה לודוויג, לוותר על החיים שלך, מטורפים ככל שיהיו, זה דבר שלא בא בחשבון. ואחרי שהנסיך לודוויג התחמק מכל כך הרבה מתנקשים עם תסביכים פסיאטריים, הוא לא יוותר על חייו גם לא בשביל אחיו החדש והחורג ג'וליאן, גם אם הוא יפה כמו אישה ותחביביו נשיים להחריד. כי אם זה נראה כמו אישה, נשמע כמו אישה ומתנהג כמו אישה... זה לא אישה, זו דמות קאורי יוקי. האמנם?

אז כן, לודוויג שלנו חזר הביתה, גם אם אישה הוא לא מצא בדרך. כי הסיפור עוד לא נגמר, ואם המכשפה מזהירה אותך לא לאכול כלום כשתחזור הביתה אתה צריך להאמין לה. כי אמא חורגת בסיפורי אגדות היא אף פעם לא נחמדה, והסיפור של לודוויג בווליום 4 הוא חתיכת אגדה מוצלחת. כי בבית הוא לא מצא הרבה אושר: כשהאמא האמיתית שלך היא אבדה אי שם בנבכי הזמן, ולאבא שלך יש תסביכי לוליטה... די בוודאות מכשפה כלשהי תבוא ותנסה להגיע למעמד של מלכה... לואי המסכן? נה. כמו תמיד, בעפעוף אלגנטי ועם קצת דם, הנסיך המקסים שלנו יצא מנצח. כי כשאתה לודוויג, אי אפשר אחרת.

הסאגה של לודוויג מגיעה לסיומה המותח, המשעשע והגאוני עם הווליום הרביעי והאחרון, שבו כל מיני דמויות מהעבר חוזרות, אמיתות מתגלות, הטוויסטים שוברים רגליים בריצות מאה מטר לכאן ולכאן, והכל בא על מקומו בשלום לשמחתנו הרבה. אז מה יש להוסיף? העלילה ממשיכה לבעוט, הציור ממשיך להדהים, ההומור שנון והדמויות מגניבות להחריד. ויש דרקונים. מה צריך יותר מזה? סדרה שהתחילה מעולה, המשיכה בצורה קצת פחות אפלה אך הרבה יותר מצחיקה, ונגמרה בשיא האפשרי שבו האירועים לא מפסיקים לקרוא, עם מאתיים עמודים של הנאה ואושר צרוף.

אז כן, שני החלקים האחרונים בסיפור לא אכזבו. אתם תגלו היבטים חדשים באגדות שגדלתם עליהן, ולודוויג יגלה את כל הדברים שנמחקו אי שם במוח המתוסבך שלו.

"אבל... בכל מקרה, הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה."

מסקנה ב': קאורי יוקי לא יודעת מה זה לסיים סיפור באושר ואושר. בהתחייבות.